בחודשים האחרונים עולה בייתר שאת, סוגיית ציות הציבור החרדי לאדמו"רים שלהם, ומרביתנו החילוניים, מאוד שיפוטיים לגבי הטוטליות שלהם למנהיגים הרוחניים שלהם גם במחיר הפרת חוקים המייצרים סדר ושילטון.
קראתי איזה מאמר ובו הייתה הגדרה למושג אמונה דתית באלוהים:
"...אמונה אמיתית באלוהים פירושה חוויה של דבריו ועבודתו של אלוהים על פי האמונה שאלוהים הוא ריבון הכול. כך תוכלו להשתחרר מטבעכם המושחת, תמלאו את רצונו של אלוהים ותכירו את אלוהים..."
ואז.... קיבלתי הארה. זה בדיוק מה שקורה ביחסיי עם מלכתי. עוצמת האמונה שלי, מלכתי ריבון טוטלי עליי, משחרר את הטבע שלי לטובת הטבע של הוד מעלתה, אמירתה עבורי היא דברי אלוהים חיים, עמדתה ורצונה תמיד תתקבל בכניעה מוחלטת, אני יכול לבקש אך תפילתי לא תמיד תענה, יש כללים מחייבים בהתנהלות היומיומית וההרגלים אותם הכתיבה כתורה מסיני, אי קיום הכללים, יש בהם כפירה באמונה.
אני אדם דתי - במובן הבדס"מי, מאמין באלוהי - מלכתי! - ומקיים את תורתה!
תודה מלכתי שהחזרת אותי בתשובה, וגורמת לי מיום ליום להתחזק עוד בתורתך!!!
את אלוהיי!!!
