לא תמיד אני יודע מה היא צריכה שאהיה...
לרוב אני בדמות המעסה, לעיתים "מחלץ אורגזמות" כפי שהיא מכנה את זה ולעיתים סתם רהיט שימושי סטטי שלא מושך תשומת לב...
הערב משהו שונה .. משהו שלא ידעתי שקיים בה... שקיים בי...
השעה 22:30, היא חזרה ממשחק. אני שומע אותה עולה במדרגות ומגיעה לחדר השינה. אני עוד רגע נרדם, החדר מוכן כפי שהיא אוהבת (נרות, מוסיקה מרגיעה, ג'וינט שמחכה לה במרפסת...)
אני מיד רואה שהיא נסערת... יושב איתה בחוץ ומקשיב לתסכול שלה על המשמעת של חברות הקבוצה, על הטעויות שעשו על המגרש... היא גם בימים הורמונליים ולכן הכל מגיע בעוצמה חזקה יותר...
אני יורד על ברכיי לפניה כדי לחלוץ את נעליה... ולהרגיע אותה במעט. היא מיוזעת ממש, הגרביים ממש ספוגות זיעה ואני פושט אותן בעדינות בזמן שהיא בשטף ובלהט הדיבור. אני מציע לה עיסוי מפנק להרגעה והיא מעקמת פרצוף ואומרת "אני חושבת שלפני כן אני רוצה קצת לפרוק..."
"ברור" עניתי והתיישבתי לידה להקשיב להמשך הדברים.
היא מחייכת ומורה לי עם האצבע לחזור שוב לרצפה אל כפות רגליה. חשבתי שהיא רוצה עיסוי כפות רגליים (למרות שלרוב היא מעדיפה להתקלח לפני), אז ניגשתי מיד למלאכה. מבלי מילים היא נעמדה ואני הזדקפתי גם על ברכיי, מביט בה. היא דחפה שוב את ראשי למטה וחשבתי שאולי היא רוצה שאשנק את כפות רגליה המיוזעות (היא אמרה לי לא מזמן שזה מחרמן אותה ומזעזע אותה ביחד....).
אך לא... הלילה זה שונה...
היא דורכת לי על העורף כאילו מסמנת לי להישאר שפוף ונכנסת לחדר הארונות... כעבור רגע היא יוצאת משם ונעמדת מאחורי... ללא מילים, היא מעבירה את כף רגלה על הישבן שלי כאילו מסמנת לי להרים אותו. ואז היא רוכנת לעברי ובמשיכה אחת מפשילה לי את התחתונים עד לקו הירכיים ..
אני שפוף, ראש באדמה, ישבן מורם, חשוף, פגיע, מבולבל... ואז, ללא הכנה, אני שומע שריקה ומיד אחריה כאב חד בישבן שמתעצם עוד יותר כמה שניות אחרי המכה..
ידעתי שיש לנו בחדר הארונות שוט וגם קיין... היא השתמשה בשוט פעם אחת לפני הרבה שנים, כששיחקנו קצת.. אך אמרה שזה לא עושה לה טוב ושהיא לא נהנת להכאיב לי .. בקיין מעולם לא השתמשנו. עד לפני רגע....
אני מחזיק את עצמי עד כמה שאני יכול... הגוף רועד... אני מנסה לאפשר לה לכלות בי את זעמה... ומנסה להישאר יציב כדי שלא להכעיס אותה מעבר...
בין הצלפה להצלפה, אני ממש מתחבר לכעס שלה על חברותיה לקבוצה... וכמעט מבין את הצורך שלה לפרוק את העצבים... ומנסה ממש להיות מה שהיא צריכה עכשיו ולקבל בהכנעה ובגאווה את העובדה שאני מאפשר לה "לפרוק"..
------