היא מתיישבת על קצה המיטה אומרת בקול רגוע ואיטי "בוא. תעזור לי רגע עם הנעליים".
היא מתעלמת לחלוטין מהעובדה שהשעה כבר 23:45 ואני ישן כבר לפחות חצי שעה. היא גם מתעלמת מהעובדה שכבר חודש וחצי היא לא רצתה שום סוג של מגע ממני... ופתאום עכשיו? ועוד את הנעליים שלה אחרי אימון?
בא לי להגיד לה "תניחי לי. אני ישן כבר." אך במקום זה אני יורד מהמיטה, כורע לפניה ומתכופף להתיר את שרוכי הנעליים שלה.
אני עושה את זה בחוסר חשק מופגן ובמהירות, כדי לסיים את המשימה ולחזור לישון. אך זה בדיוק מה שהיא מחפשת... ואני נופל בזה כל פעם מחדש, ממש משחק לידיה... אני כבר מכיר את החיוך המתנשא הזה שלה. "עכשיו את הגרביים. ממש הזעתי היום... היתה המאמנת חדשה שקרעה אותנו."
אני מוריד את הגרביים המיוזעות, שם בסל הכביסה, ומוציא את הנעליים מחוץ לחדר. כל מה שבא לי עכשיו זה לחזור למיטה, אך ברור לי שהיא לא סיימה איתי, אז אני מחליט ליזום אקט קטן של השפלה כדי שאולי זה יספק אותה והיא תאפשר לי לחזור לישון.
אני נלחם באינסטינקט לחזור לצד שלי במיטה ובמקום זה חוזר לכרוע מולה, לרגליה. אני חושב שראיתי על פניה חיוך קל של התרצות... אני חופן את כף הרגל שלה בשתי ידיים, כאילו אני אוחז ביצירה יקרה ומקודשת. כף הרגל חמה וממש רטובה מזיעה שנראה שממשיכה לרדת מקו החיבור של הטייץ קצת מעל הקרסול.
אני רוכן קדימה ומנשק בעדינות את גב כף הרגל מעל הבהונות... מדמיין אותה מחייכת מעליי בסיפוק שאולי יאפשר לי עוד רגע לחזור למיטה...
במקום זה היא הודפת אותי בעדינות עם כף הרגלה וצוחקת בקול רם שמהדהד בקירות החדר שהיה שקט עד עכשיו... "מה אתה עושה מגעילול אחד? אני מזיעה ובטח ממש מסריחה שם..."
היא כל כך נהנית לפעמים לשים זרקור על הדברים המזעזעים שאני עושה עבורה, רק כי זה עושה לה נעים.. זה במיוחד משעשע אותה כשהיא רואה על הפנים שלי את השילוב של הזדהות אובייקטיבית עם הזעזוע, אך גם את התשוקה לרצות אותה ולענג אותה.
מתוך המבוכה ועומק ההשפלה, אני מתחיל לצחוק גם.. על עצמי... אולי גם מתוך הקלה, שזהו, אפשר עכשיו לחזור לישון.... ואז מתרומם בחשש מסויים וניגש חזרה למיטה...
היא נעמדת ופושטת את הגוזיה ואז את הטייץ שעוטף אותה ונאחז בה בעיקשות... היא תיכף תיכנס להתקלח ואני אשקע לי חזרה לשינה עמוקה...
-----
חלק 2 בקרוב...