פח האשפה הקטן בשירותים מתגרה בי מהבוקר... הוא קטן מידי ולכאורה אין זאת אשמתו... שכן מספיקים שני גלילי קרטון וארבע צימרונים כדי למלאו עד אפס מקום...
ואז, כאילו במקריות, התחתונית שהושלכה קודם לכן מציצה לה כעת מבעד למכסה ומונעת ממנו להיסגר.
נראה שאיכשהו פילסה את דרכה מעלה, תוך שהיא דורכת בהפגנתיות על יתר שוכני הפח.
הקצה שלה מבצבץ ממעל והיא ממש זוקפת את עצמה, בזחיחות בולטת ומתריסה...
ואני הרי מכיר את עולמה, למוד ניסיון ולא "נופל בפח" שהיא טומנת.
בחרתי להתעלם ממנה ויצאתי מהחדר בתחושת עליונות, תוך כדי זמזום שיר אהוב שהתגנב לתודעתי.
....
ואז, כמעט שעה לאחר מפגן הכוחות המטופש של בן אנוש אל מול מוצר היגיינה מטונף... הבנתי שהתחתונית ניצחה. שוב.
ההכרה לפתע מתפקחת אל מול השיר שמזדמזם ומבקש להיות שלה, שואב האבק שלה, זה ששואב את האבק שלה.
אוחחח, האירוניה שבאנלוגיה... יכולתי ממש לשמוע אותה צוחקת בקולי קולות מבעל לדלת השירותים הסגורה...