ניו אנ סים

לא תמיד אני יודע מה היא צריכה שאהיה...

לרוב אני בדמות המעסה, לעיתים "מחלץ אורגזמות" כפי שהיא מכנה את זה ולעיתים סתם רהיט שימושי סטטי שלא מושך תשומת לב...

הערב משהו שונה .. משהו שלא ידעתי שקיים בה... שקיים בי...

השעה 22:30, היא חזרה ממשחק. אני שומע אותה עולה במדרגות ומגיעה לחדר השינה. אני עוד רגע נרדם, החדר מוכן כפי שהיא אוהבת (נרות, מוסיקה מרגיעה, ג'וינט שמחכה לה במרפסת...)

אני מיד רואה שהיא נסערת... יושב איתה בחוץ ומקשיב לתסכול שלה על המשמעת של חברות הקבוצה, על הטעויות שעשו על המגרש... היא גם בימים הורמונליים ולכן הכל מגיע בעוצמה חזקה יותר...

אני יורד על ברכיי לפניה כדי לחלוץ את נעליה... ולהרגיע אותה במעט. היא מיוזעת ממש, הגרביים ממש ספוגות זיעה ואני פושט אותן בעדינות בזמן שהיא בשטף ובלהט הדיבור. אני מציע לה עיסוי מפנק להרגעה והיא מעקמת פרצוף ואומרת "אני חושבת שלפני כן אני רוצה קצת לפרוק..."

"ברור" עניתי והתיישבתי לידה להקשיב להמשך הדברים.

היא מחייכת ומורה לי עם האצבע לחזור שוב לרצפה אל כפות רגליה. חשבתי שהיא רוצה עיסוי כפות רגליים (למרות שלרוב היא מעדיפה להתקלח לפני), אז ניגשתי מיד למלאכה. מבלי מילים היא נעמדה ואני הזדקפתי גם על ברכיי, מביט בה. היא דחפה שוב את ראשי למטה וחשבתי שאולי היא רוצה שאשנק את כפות רגליה המיוזעות (היא אמרה לי לא מזמן שזה מחרמן אותה ומזעזע אותה ביחד....).

אך לא... הלילה זה שונה...

היא דורכת לי על העורף כאילו מסמנת לי להישאר שפוף ונכנסת לחדר הארונות... כעבור רגע היא יוצאת משם ונעמדת מאחורי... ללא מילים, היא מעבירה את כף רגלה על הישבן שלי כאילו מסמנת לי להרים אותו. ואז היא רוכנת לעברי ובמשיכה אחת מפשילה לי את התחתונים עד לקו הירכיים ..

אני שפוף, ראש באדמה, ישבן מורם, חשוף, פגיע, מבולבל... ואז, ללא הכנה, אני שומע שריקה ומיד אחריה כאב חד בישבן שמתעצם עוד יותר כמה שניות אחרי המכה..

ידעתי שיש לנו בחדר הארונות שוט וגם קיין... היא השתמשה בשוט פעם אחת לפני הרבה שנים, כששיחקנו קצת.. אך אמרה שזה לא עושה לה טוב ושהיא לא נהנת להכאיב לי .. בקיין מעולם לא השתמשנו. עד לפני רגע....

אני מחזיק את עצמי עד כמה שאני יכול... הגוף רועד... אני מנסה לאפשר לה לכלות בי את זעמה... ומנסה להישאר יציב כדי שלא להכעיס אותה מעבר...

בין הצלפה להצלפה, אני ממש מתחבר לכעס שלה על חברותיה לקבוצה... וכמעט מבין את הצורך שלה לפרוק את העצבים... ומנסה ממש להיות מה שהיא צריכה עכשיו ולקבל בהכנעה ובגאווה את העובדה שאני מאפשר לה "לפרוק"..

------

ארוחת ערב במסעדה מעולה. חברה טובה ושיחה מעניינת סביב השולחן... אך המחשבה נודדת. המבט והתודעה מרוכזים במלצרית ששירתה אותנו. חיוך, מבטים מצטלבים, מבוכה קלה...

היא אישה גדולה, צעירה, תווי פנים מודגשים, שיער זהוב אסוף בקוקו מתוח ומוקפד, גב מקומר, יציבה מתוחה וגאה, ישבן מלא הוד והדר, עטוף במכנס בד משתפל, ירכיים מלאות ונעלי בלנדסטון...

(כן, בלנדסטון. שילוב של אלגנטיות, נשיות, וגם חומה ומגדל.... אך זה כבר סיפור לפוסט אחר.)

תוך כדי שאני מהרהר באי נוחות שאני חש משום שהיא משרתת אותנו, נופל לה מזלג משולחן סמוך שהיא פינתה. זינקתי מיקומי כדי להרים את המזלג והיא חייכה לעברי מלמעלה...

רציתי לשאול אותה אם אפשר לעזור לה עם המגש או אולי לעשות לה עיסוי כתפיים בזמן ההפסקה... אך הסתפקתי בחיוך מבויש חזרה.

כשיצאנו, הצטלבו דרכינו שוב לגמרי (לא) במקרה... עצרתי וסימנתי לה לעבור לפני. היא חייכה בנימוס ואני השפלתי מבט וצעדתי אחריה עד היציאה מהמסעדה.. 

אם היה אפשר לתמלל את המחשבות של שנינו בהליכה הקצרה הזאת:

אני: "שבי רגע ואמזוג לך כוס יין, אעסה את כתפייך, אבקש רגע להיכנס למטבח ואכין לך משהו קטן וטעים... לא בשל המשחקיות בהיפוך תפקידים, אלא כי ככה מרגיש לי נכון. מאוחר יותר, אחלוץ את נעלייך החלוציות, אעזור לך לפשוט את בגדייך, אעסה את כל גופך בשמן לבנדר, אשמש לך כוויברטור, לקקן או כל מה שתרצי כדי לפרוק את המתח מיומך אל תוך פי המשתוקק. בבוקר, אנשק את ישבנך בדיוק בזמן שאת צריכה לקום ואכין לך בוקר נעים, ריחני, רגוע, טעים ומספק, כדי לטעון אותך שוב באנרגיה מלכותית..."

היא: "ג'נטלמן חמוד זה.."