אף פעם לא היתה ברורה לי הקורלציה בין פעולה שלה לאי נוחות שלי....
ככה סתם פתאום, באמצע היום, היא קוראת לי ואני כמובן עוזב הכל ומתייצב. חשבתי שמדובר במשימה קצרה ולכן עזבתי את הזום באמצע וביקשתי מהצוות להמשיך בדיון עד שאחזור תוך כמה דקות.
ניסיתי לומר לה משהו על זה כשגיליתי את אופי המשימה, אך קיבלתי חיוך כזה אמביוולנטי, שלא מותיר ספק... זה ממש לא מעניין אותה שאני באמצע עבודה ושיש עוד 4 אנשים שתלויים בהחלטות שצריך לקבל כדי לתכנן את המשך השבוע.
היא קראה לי בכדי לקרוא.
היא קוראת את הספר Insatiable Wives וממש מתענגת (בכל מובן אפשרי) על כל פרק בספר הזה. אז כל פעם, כשיש לה קצת זמן, היא קוראת לי כדי לקרוא.
היא החליטה שאת כל הספר הזה היא קוראת בישיבה על "כס המלכות" שלה...מדובר בכסא שהיא הזמינה מיצרן רהיטים ביפו, לפי הגדרות קפדניות... הכסא הגיע כבר לפני שבועיים, אך התחלנו להשתמש בו רק כשהתחילה לקרוא את הספר, לפני כמה ימים. היא חיכתה לרגע שיגיע הספר כדי "לחנוך" את הכסא החדש. לפעמים נדמה לי שהכל אצלה מתוכן מראש לפרטי פרטים.... גם אם הפרטים נראים כמו משהו שלא סביר שמישהו יתכנן...
ובכן, מדובר בכסא נוח עם רצועות רחבות, משענת וידיות מלפנים. מתחת לרצועות ישנה כרית מתנפחת עם משאבה בלחיצת כפתור, כדי שהיא תוכל להתאים את גובה הראש שלי או יותר נכון, את עוצמת ההיצמדות של הפה שלי עם חור התחת שלה...
אני יודע מה מצופה ממני ובלי מילים מיותרות, התמקמתי במקומי על הרצפה כשהראש שלי מונח על הכרית המתנפחת... מבין הרצועות צפיתי בה פושטת את הטייץ ואז רוכנת מעליי עם חיוך זדוני שאני מכיר כבר כל כך טוב.. "תפתח" היא אומרת ואני פותח את הפה כדי לקבל את הרוק שלה בשקיקה והתלהבות מופגנת, כי כך היא אוהבת.. "זה נוזל סיכה מושלם, שיעזור לך להיכנס ממש עמוק הפעם" היא אומרת ואני מבין שזה עומד להיות ארוך הפעם ושהצוות שלי יבינו בשלב מסוים שאני לא חוזר ושכדאי שימשיכו בלעדי...
ואחרי שהיא התמקמה בנוחות וכיוונה את הראש שלי למקומו, שמעתי את האנחה הזאת שמעדכנת את הסביבה הקרובה, שהיא מרוצה.
ולי לא נותר אלא לשקוע במחשבות על שורש ק.ר.א. ואיך שהוא בא לידי ביטוי באופן כל כך שונה. וגם על העובדה שהקריאה שלה תלויה בזה שהיא קוראת לי... כאילו שהקריאה בספר לא יכולה להתקיים מבלי שהלשון שלי מפלסת את דרכה למעמקי הנשמה....