ניו אנ סים

לא תמיד אני יודע מה היא צריכה שאהיה...

לרוב אני בדמות המעסה, לעיתים "מחלץ אורגזמות" כפי שהיא מכנה את זה ולעיתים סתם רהיט שימושי סטטי שלא מושך תשומת לב...

הערב משהו שונה .. משהו שלא ידעתי שקיים בה... שקיים בי...

השעה 22:30, היא חזרה ממשחק. אני שומע אותה עולה במדרגות ומגיעה לחדר השינה. אני עוד רגע נרדם, החדר מוכן כפי שהיא אוהבת (נרות, מוסיקה מרגיעה, ג'וינט שמחכה לה במרפסת...)

אני מיד רואה שהיא נסערת... יושב איתה בחוץ ומקשיב לתסכול שלה על המשמעת של חברות הקבוצה, על הטעויות שעשו על המגרש... היא גם בימים הורמונליים ולכן הכל מגיע בעוצמה חזקה יותר...

אני יורד על ברכיי לפניה כדי לחלוץ את נעליה... ולהרגיע אותה במעט. היא מיוזעת ממש, הגרביים ממש ספוגות זיעה ואני פושט אותן בעדינות בזמן שהיא בשטף ובלהט הדיבור. אני מציע לה עיסוי מפנק להרגעה והיא מעקמת פרצוף ואומרת "אני חושבת שלפני כן אני רוצה קצת לפרוק..."

"ברור" עניתי והתיישבתי לידה להקשיב להמשך הדברים.

היא מחייכת ומורה לי עם האצבע לחזור שוב לרצפה אל כפות רגליה. חשבתי שהיא רוצה עיסוי כפות רגליים (למרות שלרוב היא מעדיפה להתקלח לפני), אז ניגשתי מיד למלאכה. מבלי מילים היא נעמדה ואני הזדקפתי גם על ברכיי, מביט בה. היא דחפה שוב את ראשי למטה וחשבתי שאולי היא רוצה שאשנק את כפות רגליה המיוזעות (היא אמרה לי לא מזמן שזה מחרמן אותה ומזעזע אותה ביחד....).

אך לא... הלילה זה שונה...

היא דורכת לי על העורף כאילו מסמנת לי להישאר שפוף ונכנסת לחדר הארונות... כעבור רגע היא יוצאת משם ונעמדת מאחורי... ללא מילים, היא מעבירה את כף רגלה על הישבן שלי כאילו מסמנת לי להרים אותו. ואז היא רוכנת לעברי ובמשיכה אחת מפשילה לי את התחתונים עד לקו הירכיים ..

אני שפוף, ראש באדמה, ישבן מורם, חשוף, פגיע, מבולבל... ואז, ללא הכנה, אני שומע שריקה ומיד אחריה כאב חד בישבן שמתעצם עוד יותר כמה שניות אחרי המכה..

ידעתי שיש לנו בחדר הארונות שוט וגם קיין... היא השתמשה בשוט פעם אחת לפני הרבה שנים, כששיחקנו קצת.. אך אמרה שזה לא עושה לה טוב ושהיא לא נהנת להכאיב לי .. בקיין מעולם לא השתמשנו. עד לפני רגע....

אני מחזיק את עצמי עד כמה שאני יכול... הגוף רועד... אני מנסה לאפשר לה לכלות בי את זעמה... ומנסה להישאר יציב כדי שלא להכעיס אותה מעבר...

בין הצלפה להצלפה, אני ממש מתחבר לכעס שלה על חברותיה לקבוצה... וכמעט מבין את הצורך שלה לפרוק את העצבים... ומנסה ממש להיות מה שהיא צריכה עכשיו ולקבל בהכנעה ובגאווה את העובדה שאני מאפשר לה "לפרוק"..

------

אף פעם לא היתה ברורה לי הקורלציה בין פעולה שלה לאי נוחות שלי....

ככה סתם פתאום, באמצע היום, היא קוראת לי ואני כמובן עוזב הכל ומתייצב. חשבתי שמדובר במשימה קצרה ולכן עזבתי את הזום באמצע וביקשתי מהצוות להמשיך בדיון עד שאחזור תוך כמה דקות.

ניסיתי לומר לה משהו על זה כשגיליתי את אופי המשימה, אך קיבלתי חיוך כזה אמביוולנטי, שלא מותיר ספק... זה ממש לא מעניין אותה שאני באמצע עבודה ושיש עוד 4 אנשים שתלויים בהחלטות שצריך לקבל כדי לתכנן את המשך השבוע.

היא קראה לי בכדי לקרוא.

היא קוראת את הספר Insatiable Wives וממש מתענגת (בכל מובן אפשרי) על כל פרק בספר הזה. אז כל פעם, כשיש לה קצת זמן, היא קוראת לי כדי לקרוא.

היא החליטה שאת כל הספר הזה היא קוראת בישיבה על "כס המלכות" שלה...מדובר בכסא שהיא הזמינה מיצרן רהיטים ביפו, לפי הגדרות קפדניות... הכסא הגיע כבר לפני שבועיים, אך התחלנו להשתמש בו רק כשהתחילה לקרוא את הספר, לפני כמה ימים. היא חיכתה לרגע שיגיע הספר כדי "לחנוך" את הכסא החדש. לפעמים נדמה לי שהכל אצלה מתוכן מראש לפרטי פרטים.... גם אם הפרטים נראים כמו משהו שלא סביר שמישהו יתכנן...

ובכן, מדובר בכסא נוח עם רצועות רחבות, משענת וידיות מלפנים. מתחת לרצועות ישנה כרית מתנפחת עם משאבה בלחיצת כפתור, כדי שהיא תוכל להתאים את גובה הראש שלי או יותר נכון, את עוצמת ההיצמדות של הפה שלי עם חור התחת שלה...

אני יודע מה מצופה ממני ובלי מילים מיותרות, התמקמתי במקומי על הרצפה כשהראש שלי מונח על הכרית המתנפחת... מבין הרצועות צפיתי בה פושטת את הטייץ ואז רוכנת מעליי עם חיוך זדוני שאני מכיר כבר כל כך טוב.. "תפתח" היא אומרת ואני פותח את הפה כדי לקבל את הרוק שלה בשקיקה והתלהבות מופגנת, כי כך היא אוהבת.. "זה נוזל סיכה מושלם, שיעזור לך להיכנס ממש עמוק הפעם" היא אומרת ואני מבין שזה עומד להיות ארוך הפעם ושהצוות שלי יבינו בשלב מסוים שאני לא חוזר ושכדאי שימשיכו בלעדי... 

ואחרי שהיא התמקמה בנוחות וכיוונה את הראש שלי למקומו, שמעתי את האנחה הזאת שמעדכנת את הסביבה הקרובה, שהיא מרוצה.

ולי לא נותר אלא לשקוע במחשבות על שורש ק.ר.א. ואיך שהוא בא לידי ביטוי באופן כל כך שונה. וגם על העובדה שהקריאה שלה תלויה בזה שהיא קוראת לי... כאילו שהקריאה בספר לא יכולה להתקיים מבלי שהלשון שלי מפלסת את דרכה למעמקי הנשמה....