הנוף בסוואנה שלי

Creedence Clearwater Revival 

----------------------------

I put a spell on you
'Cause you're mine

You better stop the things you do
I ain't lyin'
No, I ain't lyin'

You know I can't stand it
You're runnin' around
You know better daddy
I can't stand it cause you put me down
Yeah, Yeah

I put a spell on you
Because you're mine
You're mine

I love ya
I love you
I love you
I love you anyhow
And I don't care
If you don't want me
I'm yours right now

You hear me
I put a spell on you
Because you're mine

5 בחורות, 4 גברים. סופ"ש, שמתחיל באחרי הצהריים ביום שישי ונמשך עד מוצאי שבת.

כל אחד שנכנס שם פתק בכד המשאלות הגדול שמונח באמצע הסלון. בפתק הוא/היא כותבים מה היו רוצים להגשים בסוף השבוע.

אף אחד לא חייב לעשות שום דבר. לא מי שנתבקש לעשות ולא מי שביקש שיעשו לו.

ניגשים אחד אחד, או שלאו דווקא, להתקלח ולהתכונן לקראת הסופ"ש.

מבשלים ביחד ארוחת ערב מושקעת. אלכוהול בשפע ולא רק.

מתיישבים לארוחת ערב חגיגית. כולם לבושים במיטב מחלצותיהם.

לאחר ארוחת הערב, יוצאים לגג המשקיף מערבה על כל גוש דן מהגג שלנו על פסגת גבעה. אור כחלחל ונעים משרה אווירה רגועה.

לאט לאט, נרגעים מהאוכל ומתפשטת בגוף תחושה נעימה ורגועה.

יש באוויר מתח מיני. שהרי לא באנו לכאן כדי לשיר בשורת המקהלה.

סשן ראשון יוצא לדרך. ואחריו האווירה משתחררת ועוד אחד ועוד אחד.

הלילה לבן במלוא מובהקותו. לא באנו לכאן כדי להעביר את הסופ"ש בשינה.

יש לא מעט חדרים, פינות התייחדות, מול נוף טבע מדהים.

יש כאלה שמתייחדים בפרטיותם ויש כאלה שעולים על הבמה מול כולם.

זריחה, לא כולם שותפים לחוייה אבל יש מספיק שכן.

כל אחד באיזור הנוחות שלו. חיבוקים אינטימיים של כאלה שהתחברו. יש כאלה שעדיין לא.

מכינים ארוחת בוקר. רובם מנערים ערפילי שינה ומצטרפים לארוחה.

מקנחים בקפה חזק אווירה רגועה ונינוחה.

ראות מצויינת ובהירה, עד לים.

לאט לאט, נשלפים עוד פתקים מהבקבוק הגדול

סשן, ועוד אחד. ועוד.

יש משהו בבוקר המאוחר הזה, שמפיק הנאה יצרית נטולת מעצורים.

האווירה מתלהטת ועוד ועוד.

השעות חולפות להן ומתקרב מוצאי השבת.

כולם מתחבקים ואחד אחרי השני נוסעים הביתה.

לכל דבר טוב יש סוף.

***

חלומות אמורים להתגשם.

תשמעו למאסטר צ'יטה.

פנורמות מביר סוויר בחוף של טארק, 2019
חושת ה-VIP הקבועה שלנו - שלושה חדרים על קו המים עם נוף, מיטת אפיריון בחוץ וכילה

הייתי עושה לשם copy paste בשנייה הזו

מצויינות זה אקט של בחירה. רוב האנשים לא "בוחרים" להיות מצויינים.

זה לא נכון שרק אנשים מוכשרים יכולים להיות מצויינים. כל אחד יכול. אחרי שהוא מחליט שיש לו כוונה להיות מצויין. כמובן בתחום כישור שמתאים לפוטנציאל המצויינות שלו.

זה לא מספיק להחליט את זה. יש צורך לעשות מאמצים גדולים כדי להיות מצויין. הרי אחד ההבדלים בין מצויין למי שאינו כזה, שהמצויין עושה מאמצים וחותר להיות כזה.

***

אספר לכם סיפור:

הייתי מרצה באוניברסיטה, קיבלתי כיתה של כ-24 הנדסאים במדעי המחשב. אמרתי להם, בואו נעשה חוזה לסימסטר.

אתם מסיימים עכשיו שנתיים לימודים קשים, חלקכם תוך כדי עבודה במקביל, השקעתם ים של אנרגיה בתואר הזה.

מה עומד לקרות אחרי שתסיימו? תצליחו לעבור ראין עבודה, בלי נסיון? תלכו לעבוד ב QA? לשם כך השקעתם את כל המאמצים האלה?

אני מציע לכם חוזה:

אני הולך לקרוע לכם את הצורה כל הסימסטר, אבל אני אכין אתכם לראיון עבודה ואתם תעברו אותו בהליכה. אבל אתם נדרשים לקרוע את התחת.

נעשה ככה. יש 14 שיעורים של 4 שעות אקדמיות. כל מי שיצלח 10 שיעורים, ויגיש את כל מטלות הבית בהצלחה, יקבל 85.

אחרי זה יש עוד 4 שיעורים, ששם אני רוצה רק את אלה שרוצים להגיע ל 100, להיות מצויינים. בארבעה שיעורים האחרונים הללו, לאחר שתקרעו את התחת כל הסימסטר, אביא אתכם מוכנים לראיון עבודה. מוכנים לייצר קוד בתעשייה.

בישורת האחרונה, נותרתי עם 8 סטודנטים. קראתי להם הסיירת של האוניברסיטה. הובלתי אותם למסע במהירות מסחררת תוך כדי השקעה של ים זמן בבית בין השיעורים.

בשורה התחתונה, כל השמונה האלה, עברו ראיון עבודה בהליכה, והם היחידים בקבוצת הוואטסאפ של הכיתה, שמחזיקים משרות פיתוח מאתגרות באופן יציב.

הצלחנו כצוות של הסיירת, להחליט שאנחנו הולכים להיות מצויינים והצלחנו.

עם הרבה מאד עבודה קשה, אבל בליבו של המסע, עמדה ההחלטה, שהם מחליטים להיות מצויינים ומוכנים להשקיע המון כדי להיות כאלה.

***

מצויינות זה עניין של החלטה ונכונות להשקעה עצומה כדי להגיע לזה

שכה יהיה להם טוב

ולי, יש לי סיפוק אדיר שהם מתקשרים אלי מדי פעם ומספרים לי כמה הם מצליחים ואומרים לי תודה על כברת הדרך שעברנו ביחד.

פעם מזמן, הייתי בטיפול פסיכולוגי. אחרי מלא זמן בטיפול, הגעתי לפגישה השבועית ואמרתי לפסיכולוג שלי: תשמע לאיזה תובנות הגעתי. נאמתי כרבע שעה

ואז הוא אמר לי: בשעה טובה.

אמרתי לו מה זאת אומרת בשעה טובה?

הוא ענה לי בשעה טובה שהבנת את כל הדברים האלה.

שאלתי: ידעת את כל זה כל הזמן ולא אמרת לי?

הוא ענה לי: זה היה עוזר אם הייתי אומר? היית צריך להבין את זה בעצמך.

אמרתי לו: אתה פשוט מניאק. שנתת לי להאבק עם העניינים האלה כל כך הרבה זמן ולא סיפרת לי.

תפוחי אדמה, בטטות, גזרים, רגל עגל, עצמות עגל, שריר עגל מס 8, עוף, גריסי פנינה, פול, חומוסים, חיטה, ג'חנון, ביצי חמין

התראת חפירה עמוקה במיוחד

***

ראיתי עכשיו את הסידרה גמביט המלכה בנטפליקס

ריגש אותי ברמות בלתי נתפשות

***

בואו רגע נשים דברים על דיוקם כדי לייצר בסיס משותף לדיון.

הייתי שחקן שח מגיל מאד צעיר

בכיתה ו' בערך גיליתי שמבלי ללמוד שח בצורה מסודרת, לא אתקדם לשום מקום

הלכתי לחוג לשח

זה היה אירוע מכונן בשבילי

היה שם מדריך, בוגר, ששיחק סימולטני נגד כ- 24 ילדים, עם שעון

הוא בהליכה קלילה, מבלי למהר, עשה שמות בכל הילדים

***

חזרתי לשולחן השירטוט והבנתי שצריך ללמוד הרבה יותר מזה כדי להיות שחקן בעל שיעור קומה

התחלתי ללמוד פתיחות, מיד גיים וסיומים

כל פתיחה, לומדים בכל צעד כיצד מגיבים לכל צעד אפשרי, מה הצעדים הנכונים מול הפתיחה הזו, תוך כדי שמיישמים את הפתיחה שבחרת

זה חוסך זמן בשעון המשחק, לדעת מה מגיבים לכל מהלך

אבל זה המון ידע לזכור

***

אחרי שלמדתי מספר פתיחות, מיד גיים וסיומים

השתפרתי מאד

אבל דבר אחד הפנמתי מכל העניין הזה: אם אתה רוצה להיות מצויין במשחק המלכים, צריך להשקיע תשומות זמן עצומות

אז החלטתי, שאין לי כוונה כזו ונשארתי להיות כמו השגדרתי את זה: שחקן חובב

***

לימים הגעתי לשרת במילואים ושם יש מלא זמן. הייתי בפלוגה שהיו בה הרבה שחקני שח, לרבות הרופא הגדודי, שהיה מדורג כרב אומן

הערת אגב, שיטת הדירוד בשח נקראת ELow ואומצה על ידי LOL (משחק מחשב הכי נפוץ בעולם) כשיטה לדירוג שחקנים

to make a long story short (באמת?), הבסתי את הרופא הרב אומן שוק על ירך

למה בעצם? כי הוא לא באמת זכר את כל המקרים ותגובות (היה חלוד) ואני עשיתי מהלכים כל כך לא צפויים שלעניות דעתי אפילו לא חשבו על כאלה במקרים ותגובות

***

גמביט המלכה היא פתיחה מאד התקפית, אבל למיטב ידיעתי, לא משוחקת כמעט

***

הסידרה מספרת על יתומה מבית יתומים, שהשרת מלמד אותה לשחק שח החל מגיל 9. היא נהיית אלופת ארה"ב בשח ואז מגיעה לאליפות העולם בשח בברית המועצות דאז ששם מקור השחמט. מעוז שחמט ידוע, לרבות הקרב הידוע בין בובי פישר וספסקי

מלחמת מעצמות בזעיר אנפין

אפילו אסימוב כתב סיפורים, שבהם הקרב בין חלליות בחלל הוכרע במשחק המלכים

***

הילדים שלי משחקים LOL. שמה המורכבות של המשחק בשני סדרי גודל גדולה ממשחק המלכים

עדיין יש לי ריספקט עמוק למשחק הזה, משחק המלכים

כמו שהחלטתי שאני לא מתכוון להשקיע את המשאבים הנדרשים כדי להיות מצויין במשחק הזה, בטח שבטח אין לי כוונה להיות מצויין ב- LOL ששמה השקעת הזמן הנדרשת היא עצומה בסדרי גודל

***

בסידרה היא מנצחת את בורוכוב (1968), אלוף העולם הבלתי מעורער, וזוכה באליפות העולם בשחמט, במוסקבה, שהיא מאז ומעולם, מעוז השחמט בעולם

בסצינת הסיום, היא פוסעת ברחוב ומתיישבת מול מוביל מועדון שח רחוב במוסקבה, ועושה איתו משחק שח לאחר שזכתה באליפות העולם וניצחה את אלופם, לקול תשואות רמות של חברי מועדון הרחוב הזה

***

בעצם רק רציתי לשתף אתכם שהסידרה ריגשה אותי עמוקות ואני ממליץ עליה בחום

***

https://www.imdb.com/title/tt10048342/?ref_=nv_sr_srsg_0

בובי פישר וספסקי

הבן הבינוני שלי, שהתחיל ללמוד מדעי המחשב בטכניון, היה בזום עם המרצה לאינפי עם 550 סטודנטים

פפפ

בתרגולים זה כ- 20 סטודנטים

השיטה היא שכל ההרצאות מקוונות ולומדים לבד. יש מעט שעות עם מרצה/מתרגל לצורך הטמעת החומר הנלמד

עולם חדש

ממחזר פוסט מלפני מלא זמן. לפוסט המקורי. לקישור בפרסום באלפוני.

פעם היה שבט של מוהיקנים. היה להם כבוד, היתה להם מסורת. היו להם טקסים, היו להם נוצות. הם היו לוחמים דגולים, היו להם נשים מדהימות, היו להם הרבה שטחים, ערבות לא צחיחות, מלאות כל טוב, פשוט מקום שכיף לצוד בו. היה להם כבוד לחיות שצדו. גם לחיות הניצודות, היה כבוד אליהם. היה גם כבוד בין הציידים, וגם בין החיות הניצודות לבין עצמן.

אט אט הגיעה הציויליזציה, עם לוחמים שאוחזים בידם רובים חדשים שזה עתה נקנו בחנות הנשק השכונתית. רובים בלי מסורת, בלי היסטוריה. גם מקלעים היו להם, מותקנים על חצובה על הרכבים. זה הרי כל כך הרבה יותר פשוט לצוד עם מקלע. הם הגיעו עם רכבי שטח נוצצים, עם ניקלים והכל. ממיטב תצוגות רכבי השטח בחנויות היוקרתיות. לא עניין את הציידים החדשים המסורת, הכבוד, ורגשי ההערצה לחיות בטבע, אלה שצדו, ואלו שלא. החיות, שחשו בחוסר הכבוד אליהם, למרות היותן ניצודות, נמלטו מהמקום, ובחרו להן מקומות לשכון בהם, רחוקות מנתיבי הרכבים החדישים. אלו שנותרו באיזורים הזמינים, נשחטו כלאחר יד, וללא כבוד.

במקומות המרוחקים, הרחק מדרכי העפר, שבהם נראים רכבים חדישים, עדיין רוכבים להם המוהיקנים. יושבים זקופים על סוסיהם האצילים, אוחזים ברובה עתיר מסורת, וצדים עם כבוד. לא נותרו הרבה מוהיקנים, הם התמעטו. לא רואים אותם כל כך, בטח שלא אותם אלה, שנוסעים בדרכים הראשיות. אך הם ישנם עדיין, ושמה יש כבוד, והרבה ממנו. גם לציידים, וגם לניצודים.

אחרוני המוהיקנים.
אצלי יש להם כבוד.

סלוצקי חזר לעצמו
סלוצקי קיצקה וצופי לפני 10 שנים