סלוצקי היה במצב ממש גרוע ובמשך ארבעה חודשים לא מצאו מה יש לו. בכל פעם שהפסקנו אנטיביוטיקה, מצבו התדרדר יום אחרי.
סלוצקי, אני ומשפחתי חיים ביחד כבר 13 שנים. מעולם לא היה חולה.
***
ביום רביעי, הגעתי ב 9 בבוקר לבית החולים לחיות.
הרופא הציע לשנות ולא לעשות ריינסקופיה אלא להתחיל ב ct.
לקחתי את סלוצקי הביתה וחזרתי איתו ב 2.
לבקשתו של הרופא נשארתי בחוץ כי היו כמה פרוצדורות אחת אחרי השניה. שביניהם מוסיפים לו חומרי הרדמה.
הוא היה אמור להתאושש בערך ב 16:30.
עוברת שעה ועוד שעה ואני כבר מבקש לשאול מה איתו. כל פעם דוחים את שעת ההתאוששות.
רק קרוב ל 19:00 הוא התעורר וכבר עסקו בכיבוי השמש.
הגענו הביתה וסלוצקי שהיה בצום מהערב לפני היה מורעב. ניגש עדיין מתנדנד לאוכל. חפר עם הידיים והוציא את כל האוכל מהמתקן ופיזר על כל הרצפה.
אכל קצת ונרדם עם הראש בתוך מתקן האוכל.
כנראה בגלל שכל פעם הוסיפו לו חומרי הרדמה.
בבוקר הוא פסע החוצה לגינה בכניסה לבית וטייל במדרגות, הריח פרחים.
הוא מרגיש מצויין
