הנוף בסוואנה שלי

אני כבר חיפאי עם דירה מאורגנת.

יום אחרי סיום ההובלה ב 23:30 בלילה שהתחילה ב 8:00 בבוקר. הובלה קשה.

באו לעזור מלא חברים ומשפחה ותיקתקנו את זה.

הדירה מתפקדת כולל ברביקיו עם השכנים בערב.

הגענו כולנו לאפיסת כוחות.

אגב, פנטהאוז, מעולה למפגשים.

מחר בבוקר אני חיפאי

ההובלה מחר בבוקר

וואי וואי וואי

באלוהים, אמא, כמה שאני שונא את המלחמה

האימפריה העותומנית

לפני שנים שלטו בחלקים גדולים של העולם.

אני זוכר את הסרט 300, בו 300 לוחמים מספרטא באומץ רב, עצרו צבא עצום.

אני רוצה לשתף אתכם שמה שעשינו היום לאיראן, זה הישג מדהים שממלא את חזי בגאווה.

אני שולח ברכות לכל כוחות הביטחון ברכה ושתדעו שאני פשוט גאה בכם.

פשוט לא יאומן כי יסופר.

בעוד חודש וחצי אני עובר לחיפה.

מתרגש מאד.

רכבת הרים

תשמעו, אני מסתכל על מה שקורה מסביבי ואני מרגיש על רכבת הרים.

כל יום קורים מסביבי מלא דברים שהם פשוט מדהימים.

לא יאומן כי יסופר.

חולה אהבה

כן כן, אני חולה אהבה. אני פשוט הכי נהנה לאהוב ולהאהב והמון. ממש לעומק.

למדתי בשנותי הרבות בבדסם איך לגרום לאישה להנות כפי שלא חוותה בחיים מעולם.

שמה, אני נוגע לה בנשמה, והנשמה שלה ערומה מולי, כל כך נעים שזה גובל במסע רוחני.

נשאלתי פעם, כמה אהבות גדולות היו לי? אז זהו שהיו לי מלא, ממש מלא.

אני יודע לאהוב. זו מתנה ענקית שקיבלתי בחיים.

אני רוצה אהבה חדשה, עמוקה עד לנבכי הנשמה. עכשיו.

אני מודה שאני ג'נקיסט ברמות. יש לי בגדים ומצעים מימי התיכון.

פצחתי במבצע להלחם בעניין לרגל שאני עובר לחיפה ב 7/7. הזדמנות.

כמובן שסגרתי כבר עם מוביל שטוען בתוקף שהעברת הבית שלי דורשת שתי משאיות. כל הארגזים הפצפצים וסרטי ההדבקה כבר אצלי בבית.

ידידה שלי באה לגור אצלי ולעזור לי לכמה שבועות לעשות סלקציה.

נפטרתי מ 80% מהספרים. נפטרתי מ80% מהמצעים. נפטרתי מ 70% מהבגדים. לא תאמינו מה יש לי שם בארון.

אני גנן מדופלם. לוקח איתי 5 עציצים ענקיים. כל כך שכך שאי אפשר להרים אותם. עם עציצים מחרס כאלה. חברה שלי ייעצה לי להוציא את הצמחים מהעציצים, להוריד את האדמה עם זרנוק כזה ואז להחזיר אותם לאחר שהסרתי את נעילת השורשים. יש לי כמובן עוד כעשר עציצים קטנים שאני לוקח איתי.

כל המגבות, המצעים ותכף גם הבגדים יעמדו כמו פלס בארונות.

יש לי כמובן בוידם מלא ארגזים שלא פתחתי כמה שנים טובות. זו הסלקציה הבאה.

כמובן שיש צורך להזכיר שאני הנדימן ויש לי כמות כלי עבודה ואביזרים שגם הם כמובן זקוקים לסלקציה קפדנית.

זה נכון שזה מוקדם להתחיל עם המבצעים האלה. אבל זה גובל בשיברון לב, כל החפצים שאני נפטר מהם. פשוט קשה.

לדעתי עוד שבוע שבועיים אני מוכן עם מלא ארגזים ארוזים. שאר האריזות יהיו צ'יק צ'ק.

הופה הופה

קוואבאנגה

נקודת מפנה מפתיעה

התראת חפירה.

אני רוצה לשתף אתכם שאחרי הרבה מאד שנים בתור סמנכל פיתוח מאד מוצלח בהייטק,

מאז תחילת המלחמה אני שולח כ 30-40 קורות חיים בשבוע ולרובם אני מקבל תשובה שאני לא מתאים. כמעט שנה וחצי.

כתוצאה ממצוקה כלכלית, מכרתי את הבית שלי באלפי מנשה וקניתי בית בחיפה שהוא יותר זול בכ 500 אלף ש"ח. אני עובר אליו ב 7/7.

עברתי את השנה הכי קשה בחיי. זה היה פשוט סיוט.

הצלחתי לשרוד מעל קו המים, ברוב הזמן, מבלי לתת לזה להפיל את המוטיבציה שלי.

זה לא שהייתי מה שאני בדרך כלל כשכבר זימנו אותי לראיון, אבל לא נתתי לעצמי להגיע למטה. וזה לא היה פשוט בכלל.

***

יש לי ידידה מכאן, כבר הרבה שנים. היא עברה תקופות מאד קשות והייתי שם בשבילה וממש הרבה. אין לנו קטע רומנטי. סוג של חברות. מה שעשיתי לא עשיתי בשביל תמורה כלשהיא. פשוט הייתי שם מבלי לצפות לתמורה כלשהיא.

לפני שלושה ימים היא באה לבקר אותי לכמה ימים.

איך שהיא הגיעה ואיך שהגיע טו בשבט, התחלף לי העולם מול העיניים. אולי הביאה לי מזל או השד יודע מה.

ביום א האחרון, שלחתי רק 15 קורות חיים. לפני זה עשיתי קצת סדר נוסף בקורות חיי, ובפרופיל הלינקדאין שלי. השליחה שלי היתה יותר ממוקדת ולא בגדר שלח ונראה מה יהיה.

הגעתי למסקנה שאני כנראה לא אמצא עבודה בהייטק. אולי אלך להיות מרצה. התייאשתי.

חוצמזה חברה אחת שלי, מצאה לי עבודה לנהל חנות אופניים. הלכתי לפגישה ודי התחברנו. סיפרתי לו על הקריירה שלי ושאני לא מוצא עבודה הרבה זמן. קבענו שאבוא ליום שבוא אלמד להרכיב אופניים. יחד עם איזה סטודנט שעובד אצלו במשרה חלקית. אמרתי לו שאני במגעים מתקדמים עם איזו חברה. היות שאני מתאמן לתריאטלון וגם עושה רכיבות שטח, אני מבין באופניים. התגמול פחות מרבע ממה שאני רגיל לקבל ביום עבודה.

איך שהיא הגיעה, לפתע פתאום, באופן שאין לי הסבר עבורו, קיבלתי 3 תגובות לקורות חיי, ששניים מהם, לאחר מספר ראיונות, כבר בשלבים מתקדמים מאד. כמעט בטוח כזה.

אולי בגדר "שלח לחמך על פני במים, כי ברוב הימים תמצאנו".

איך שהתפתחו כל הראיונות האינטנסיביים האלה בשלושת הימים האלה, אני מקבל ממנו הודעה שאבוא ביום ג להרכיב אופניים. אמרתי לו שיש לי שני ראיונות ביום ג. הוא אמר שנמצא יום אחר. אמרתי לו שישאיר לי כמה זוגות אופניים להרכיב.

***

התחלף לי העולם מול העיניים בשבוע אחד. נפתחו השמיים במכה. לא מבין את זה.

פשוט הזוי ברמות.

אני ממש לפני סגירה בשני מקומות, ממש בימים הקרובים.

מאפס למאה בארבע שניות. זה לא בדיוק מאה, אבל בואו לא נהיה קטנוניים.

קוואבאנגה.

שכה יהיה לי טוב.