אני רוצה להתרגש כשאני נפגש עם בת זוגי.
זה לא קשור מי שולט ומי נשלט.
אני רוצה להתרגש למה שיקרה בינינו. אני רוצה שיהיה לי מעניין ומסעיר.
עם וונילית זה לא קורה לי.
הגיעה הביתה מהעבודה, אני מציע לה קפה וכל אחד מאיתנו עסוק בענייניו.
אני רוצה להתרגש כשאנחנו נפגשים.
אני לא קורא לזה התמכרות לריגושים. והרבה יחלקו איתי כאן.
זה לא העניין בכלל.
העניין הוא הרצון לחיות להתרגש ולהרגיש.
וזה קורה לי רק בבדסם.
היתה לי תקופה שבה גרתי עם שני ילדי הקטנים.
הבן הבינוני שלי היה נועל את הדלת שלו כשהוא עם חברה שלו.
שאלתי אותו למה הוא נועל? מי יכנס כשהדלת שלך סגורה ואתה עם חברה שלך?
הוא ענה לי: אבא זה לא כמו אצלך. שמה לאף אחד אין מושג מה הוא יראה כשהוא פותח את הדלת.
ככה בדיוק אני רוצה. שמשהו קורה שם, שזה מעניין, שזה מרגש, שזה מסעיר.
ואני לא מכור לריגושים. אני פשוט רוצה להרגיש והרבה מזה.
ולכן, וונילית זה לא לעניין בשבילי. זה פשוט לא זה. זה פשוט משעמם אותי.