התראת חפירה
***
עוד חודש הפאטאלית ואני נהיה ארבע שנים ביחד.
תשמעו, זה היה לא פשוט לחנך את הפרא אדם הזאתי.
אצטט ממה שהיא כתבה בפרופיל שלה:
אני חרשנית בכלל עם טיפונת פלפל, פפריקה חריפה ועוד כמה טעמים חזקים.
אמרו עליי ש...
אמרו עליי שאני זאב בעור של כבש.
אמרו עליי שאני מכשפה. אמרו עליי שאני מלאך. והמאסטר שלי אמר שאני פיה שזה משלב את הצד המלאכי והשדוני. ואני מסכימה.
אמרו עליי שאני פנומנלית.
אמרו עליי שאני קיבוצניקית עירונית.
אמרו עליי שאפשר להוציא את הקיבוצניקית מהקיבוץ אבל אי אפשר להוציא את הקיבוץ מהקיבוצניקית (טוב את זה אני אמרתי).
אמרו עליי דברים. כתבו עליי שירים. אמרו שאני מוזה.
אמרו ששמנתי. אמרו שרזיתי.
אמרו שאני ילדותית. אמרו שאני נערית. אמרו שאני נשית.
אמרו שאני יפה. אמרו שאני ממש לא יפה.
אמרו שאני מבריקה. אמרו שאני איטית ואפילו סתומה.
אמרו שאני מקסימה.
אמרו, אמרו, אמרו...
ואני ?
אני בכלל אוהבת את הים.
ולהתרגש.
ולעשות דברים בפעם הראשונה.
לטייל. לרקוד. לשיר ולזייף. ללמוד.
ובונדג'. אני מאוד אוהבת בונדג'. בגובה גם.
ושקט.
עכשיו אני חי בגן עדן עם האשה של חיי. פיה.
אקנח בשיר: פגישה לאין קץ, אריק איינשטיין, מילים: נתן אלתרמן, לחן: נעמי שמר
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.