|
|
|
התחלתי להתאמן לטריאתלון. אני נוסע כמעט כל יום לעבודה באופניים, 2.5 ק"מ לכל כיוון. זה חוץ מאימונים בערב.
היום החלטנו לעשות אימון אופניים יותר משמעותי. התחלנו באיצטדיון רמת גן ומשם נסענו לאורך הירקון עד לנמל תל אביב. משם המשכנו ליפו דרך הטיילת. ישבנו שם בבית קפה מקסים מול הים. לאחר כחצי שעה המשכנו דרך נווה צדק, לאורך רחוב רוטשילד, אבן גבירול עד לרוקח ומשם חזרנו דרך הירקון עד לאיצטדיון. 24.8 ק"מ בשעתיים ורבע ברוטו.
מגניב לגמרי.
קוואבאנגה.
מדי פעם אני מסתכל על מסך ריכוז התגובות לבלוג שלי. מלא פעמים אני מגלה כל מיני שקוראים פוסטים שלי מלפני שנים רבות ומגיבים שמה. מוזר משהו. תגובה כזו הקפיצה לי את הפוסט הזה מלפני עשר שנים.
קצת ארוך, אבל שווה.
***
ישבתי ליד המכתבה, כאשר נזכרתי כי שכחתי לטלפן למישהי. מצאתי את מספרה בפנקסי וחייגתי. גבר ענה לי: "הלו ".
בנימוס אמרתי: "כאן מדבר מוישה. אפשר לדבר עם פנינה פרושנסקי?"
לפתע צרח באוזני קול היסטרי: "לך חפש את המספר המחורבן הנכון!" והטלפון בצד השני נטרק בעוצמה.
לא יכולתי להאמין שמישהו יכול להיות כל כך גס. כאשר מצאתי את המספר הנכון של פנינה, כדי להתקשר אליה, גיליתי כי כל הטעות שלי היתה החלפת מיקומן של שתי הספרות האחרונות.
אחרי שסיימתי את שיחתי עם פנינה, החלטתי לחייג אל המספר ה"שגוי" אליו חייגתי קודם לכן.
כאשר אותו אדם ענה לטלפון, צרחתי: "אתה חתיכת חרא!", וטרקתי את הטלפון. רשמתי לי את מספרו, תחת הכינוי "חתיכת חרא", והנחתי זאת במגירה במכתבה שלי.
כל מספר שבועות, כאשר הייתי בעיצומו של תשלום חשבונות, או כשהיה לי יום מחורבן, הייתי מחייג אל האיש הזה וצורח לתוך השפופרת: "אתה חתיכת חרא!".
זה תמיד הרים לי את המוראל.
אולם, כאשר פותחה טכניקת המספר המזוהה, חשבתי כי שיחת ה"חרא", שהיא התרפיה שלי, תצטרך להיפסק.
כיוון שכך, התקשרתי למספר של האיש ואמרתי: "היי, כאן מדבר זלמן מרחובות, אני מתקשר כדי לדעת אם אתה מכיר את שיטת השיחה המזוהה".
האיש צרח: " לא!" וטרק את השפופרת.
במהירות התקשרתי אליו שוב ואמרתי: "זה מפני שאתה חתיכת חרא!".
יום אחד נסעתי לקניון, מתכונן להיכנס לשטח חניה מתפנה. איזה איש, ב-ב.מ.וו. שחורה, חתך אותי ונכנס לשטח החניה שלו חיכיתי בסבלנות. הפעלתי את צופר המכונית שלי וצרחתי אליו שאני ממתין למקום הזה, אך האידיוט פשוט התעלם ממני. שמתי לב, כי על רכבו יש מודעה "למכירה" ובה מצוין מספר הטלפון שלו, רשמתי לי את המספר.
כמה ימים מאוחר יותר, מיד אחרי שחייגתי אל החרא הראשון (שאת מספרו הוספתי לחיוג האוטומטי שלי), חשבתי כי כדאי שגם אתקשר לחרא עם ה-ב.מ.וו.
חייגתי ואמרתי: "האם אתה האיש עם ה-ב.מ.וו. השחורה למכירה?"
"כן, זה אני", הוא ענה.
"תוכל לומר לי איפה אפשר לראות את המכונית?", שאלתי
"כן, אני גר בבית מספר 22 במושב חרטא. זה בית צהוב, והמכונית חונה ממש לידו, בחזית"
"מה שמך?", שאלתי
"שמי גרשון זוכמיר", הוא ענה.
"מתי זמן מתאים לתפוס אותך, גרשון?"
"אני בבית כל ערב החל משעה חמש"
" שמע, גרשון, אני יכול לומר לך משהו?"
"כן?"
"גרשון, אתה חתיכת חרא!", הנחתי את השפופרת והוספתי את מספרו לחיוג האוטומטי שלי.
עכשיו, כאשר יש לי בעיה, יש לי כבר שני חארות להתקשרות. אך, לפתע, צץ בי רעיון - התקשרתי לחרא הראשון.
"הלו"
"אתה חתיכת חרא", אמרתי, אך לא הנחתי את השפופרת.
"האם אתה עדיין שם?", הוא שאל.
"כן", עניתי.
"תפסיק להתקשר אלי!!!" הוא צרח.
"מה תעשה לי?", עניתי.
"מי אתה?", הוא שאל
שמי הוא גרשון זוכמיר ", עניתי.
"ככה? איפה אתה גר?"
"חתיכת חרא, אני גר בבית מספר 22 במושב חרטא, זה בית צהוב ו-ב.מ.וו. שחורה, חונה על ידו".
הוא אמר: "אני כבר מגיע, גרשון, וכדאי שתתחיל להתפלל ולומר קדיש".
אני עניתי: "כן? אתה ממש מפחיד אותי, חתיכת חרא", ואז הנחתי את השפופרת.
מיד צלצלתי לחרא השני
"הלו", הוא אמר.
"שלום חתיכת חרא", אני אמרתי.
הוא צרח: "אם אגלה מי אתה..."
"אתה מה?", אמרתי
"אני אהרוג אותך", הוא המשיך.
אני עניתי: "בסדר, חתיכת חרא, הנה ההזדמנות שלך, אני מגיע עוד מעט".
התקשרתי מיד למשטרה והודעתי להם שאני גר בבית מספר 22 במושב חרטא, וכי אני נמצא בדרכי לשם כדי לרצוח את המאהב שלי. אחר כך התקשרתי לחברת החדשות של ערוץ 2 והודעתי על מלחמת הכנופיות המתרחשת במושב חרטא.
נכנסתי במהירות לתוך המכונית שלי ונסעתי לכיוון מושב חרטא. הגעתי לשם בדיוק בזמן כדי לראות שתי חתיכות חרא נלחמים זה בזה, לנגד עיני ששה שוטרים, ומעל - מסוק משטרתי וצוות טלוויזיה מצלם.
וואו... עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב.
אני במצב רוח מספים, אז תאלצו לסבול ממנו.
***
האקסית שלי נתנה קאמבק מרשים, תוך כדי שאני ביחסים חדשים והחיים שלי נהיו בלאגן. לא רק שלי, של כולנו.
בעצם לא רק בלאגן, זה מייקאפ סשנים וסקס, שחבל על הזמן. החזירה אותי לעשות ספורט ולא רק על השולחן במטבח או במיטה.
***
אני אומר שאם הייתי משקיע 5% ממה שהשקעתי ומשקיע בה, הייתי משקיע בוונילית. היא היתה יורדת על הרצפה ומנשקת לי את כפות הרגליים.
***
הוא: אז רגע, שנייה, בעצם מה שאתה אומר זה שהוונילית היתה נהיית בדסמית פתאום?
אני: בטח.
הוא: אם מה שאתה מספר אכן נכון, למה אתה לא מחפש בטינדר מישהי?
אני: תקשיב, אני ממש, אבל ממש אוהב סאביות, אבל אני עמוס עכשיו. זה לא שאני לא רוצה, פשוט אין לי זמן.
השני: תשמע, איך שאני שומע אותך מדבר, אתה לא באמת אוהב סאביות.
אני: נשבע לך, אני לא יכול עכשיו, אבל בחיי אלוהים ספר התורה, שאני אוהב נורא סאביות.
הוא: ניסית טינדר?
אני: כן, יש לי כרטיס אבל אין לי פנאי לענות למבול הפניות שם. זו אוטוסטרדה מהירה, שרכבים איטיים פשוט נדרסים שם.
השני: חשבתי שאתה מהיר, אתה הרי צ'יטה.
אני:אני פשוט לא עומד בקצב האירועים. בחיי שאני חי בסרט.
אתם ממש חייבים לראות את הסירטון המצורף. איזו גמישות. פשששש.....
תארו לעצמכם מה אפשר לעשות עם סאבית כזו.
גרררר
התראת חפירה.
***
העולם הוא בעצם שיקוף של מה שאנחנו מזמינים ממנו. העולם "האמיתי", לא קיים בכלל, הוא מטריקס, מציאות משוקפת.
***
העולם הוונילי חסר סדר, הכל הפוך על הפוך, נשים הפכו להיות גברים, גברים הפכו להיות לפלפים. כולם שכחו את תפקידם המסורתי בטבע. העולם הזה הוא תוצאה של הזמנה של אנשים שכך רוצים לחיות. אני מתייחס לתפקיד הג'נדרי הטבעי, למרות שאני מכבד חילופי תפקידים שהאישה היא הגבר והגבר הוא האישה.
***
העולם הבדסמי, הוא עולם מקביל, אחר, שונה. בעולם הזה יש סדר. יש שולט, יש נשלט. השולט אומר, הנשלט מבצע. זה לא עושה את הנשלט סמרטוט חלילה. מכניס סדר. נשלט עשה משהו לא בסדר, השולט לא כועס עליו. לשולט אסור לכעוס, במקום זה הוא מעניש ואז ברוב המקרים, אחרי דקות ספורות, יש חיבוק והכלה והכל נהיה מעולה בכלל.
באופן לא סימטרי, יש כבוד לשני בני הזוג. כך לפחות רצוי שיהיה, לטעמי לפחות. שני בני הזוג מקבלים את מה שהם רוצים שהרי מלכתחילה כולנו באנו לכאן כדי להנות בכלל. אומרים ש"לכל אחד יש את הבדסם שלו". אני מתייחס כאן לבדסם שלי ולא טוען שכל מי שבדסמי אכן נשמע לכללים האלה.
בעיני, לאלה שחיים בדסם, עושה את הרושם שהעולם הוונילי הוא בגדר להכנס למשחק פוקר עם זוג שביעיות. מי רוצה כזו יד? אף אחד.
***
תשאלו וונילי, אם היה רוצה בת זוג שעושה מה שהוא מבקש, שמתייחסת אליו בכבוד, שיש לה תודעת שירות מצויינת, סקסית, מינית, יצרית, עוצמתית. אישה שבחרה להיות כזו מתוך עוצמה, לא ממקום של מסכנות מרצה חלילה. בקיצור אישה אישה. בטח שירצה.
תשאלו וונילית, אם היתה רוצה בן זוג, שיכיל אותה, שישמור עליה, שיכבד אותה, שיהיה המבוגר האחראי שדואג שהכל יהיה "בסדר". שיכיל התפרצויות שלה ולמרות כאלה, ימצא לה מנגנון, שהוא לא יכעס עליה אף פעם, גם כשהיא בלתי נסבלת. שיהיה שם בשבילה, עוגן. שיחבק אותה כשהיא מתפרצת, מתפרקת. מה היא תענה? בטח שהיא רוצה, אבל לא יצא לה עד כה לפגוש גבר כזה. איפה יש גברים כאלה?
***
יש עולמות מקבילים רבם אחרים. קחו למשל את הגוריאנים. הוא עולם הרבה יותר אקסטרימי מהבדסם "המקובל". בעיניהם הבדסמים הם בגדר וונילים עבורם. למאמר מצויין על העולם הזה, ניתן לקרוא פוסט מצויין של המלכה לירז. הקליקו כאן.
***
אני מזמין לי עולם בדסמי. עולם בו אני מבקש והיא עושה מה שאני מבקש. אפשר שהמיועדת תקבל את זה ואפשר שלא. בכניסה לבית אצלי יש מתלה שעליו משאירים את המפתחות. יש נהג אחד ליחסים האלה וזה אני. הסאבית יכולה בכל רגע נתון, לקחת את המפתחות אבל אז היא בחרה ב"היי שלום".
אני לא משחק שמה בבדסם. אני לא דום מחמד. Its my way or the highway.
אין בכך כדי לזלזל בדומי מחמד או סאביות שרוצות כאלה. זה פשוט לא אני. אני מזמין לי עולם בדסמי, יש שיגידו הארדקור ומקבל אותו. העולם המקביל שלי.
***
קוואבאנגה.
אחד העונשים הכי קשים בבדסם זה הרחקה. מפאת חומרתו, אני ממעט מאד להשתמש בעונש הזה. למעשה אני לא חושב שעשיתי בו שימוש בשנים האחרונות.
היום נתתי עונש הרחקה ליומיים.
***
יש מקרים כאלה, בתחילת היחסים, שצריך סטירת לחי מצלצלת, כדי להבין שזו לא קייטנה לנערות מקהלה ושאני לא משחק בבדסם. אני לא משחק ב"בואי תתכופפי ואני אתן לך ספנק בטוסיק".
***
כשבאים ליחסים איתי, משאירים את המפתחות בכניסה. יש נהג אחד ברכב וזה אני. אני אחראי לדאוג שיהיה לבת הזוג שלי טוב. היא צריכה לסמוך עלי שאשכיל לעשות זאת. לקחת את המפתחות בחזרה, זה כדי לנסוע הביתה. אם זה מה שהיא רוצה, בבקשה, זכותה.
***
למאסטר אסור לכעוס על הסאבית שלו. במקום זה, יש בבדסם מנגנון של עונשים. אם היא עומדת בעונש, יש חובה למאסטר לעבור על המקרה לסדר היום. להתנקות ממנו, אבל לגמרי. זה לא פשוט, אבל חובה לכל מי שמחשיב עצמו להיות כזה.
***
מסובב את צווארי בתנועה של שחרור צוואר תפוס.
יש מלא סאביות שיש להן את פנטזיית האינסטלטור. זה הולך ככה: בא אליהן הביתה אינסטלטור, מתקן את מה שדורש תיקון. כשהוא עוסק במלאכתו, הוא מתכופף וכל החריץ של הטוסיק שלו נגלה במלוא הדרו. אחרי שסיים לתקן, הוא מתפנה לבעלת הבית, ותוקע אותה.
עבורכן, שתוכלו לפתוח את הבוקר בכיף
