הנוף בסוואנה שלי

לפני שבועיים נפרדתי מחברה שלי במשך חמש וכמעט וחצי שנים.

לפני כמה ימים התפטרתי מהעבודה. אני שבועיים לפני תום המחויבויות שלי במסגרת הנוטיס.

***

עכשיו מה?

אני לא תקוע.

עכשיו אני צריך לארגן את החיים שלי מחדש.

***

אני מאמין שהולך להגיע אלי מלא טוב.

גשמי ברכה.

מרים ידיים לשמיים לאסוף את המתנות של הגורל.

קוואבאנגה.

בא לי מאד צעצועה משוכללת, שאוכל לשחק איתה, מתי שבא לי.

אני מתבונן סביבי ומבחין, שרוב האנשים מסביבי תקועים. בזוגיות, בעבודה, בהתפתחות אישית ועוד. אני מתבונן בעצמי ומגלה שגם אני הייתי תקוע הרבה שנים. הייתי תקוע בזוגיות שלא מובילה לשומקום וגם לא עושה טוב לאף אחד משנינו, הייתי תקוע בעבודה שלא סבלתי, הייתי תקוע בתרבות שעות הפנאי שלי, הייתי פשוט תקוע.

כשאני חושב על זה, קודם כל צריך לייצר לעצמנו מנגנון התבוננות מוקפד ולבחון תכופות האם אנחנו תקועים ולאן היינו רוצים להגיע. כדי לצאת מתקיעה, צריך לנוע קדימה. צריך לנער את הסירה. אם לא מנענעים את הסירה, נשארים במקום. חשוב להשקיע אנרגיות בלצאת מהתקיעות שזיהינו. 

אבל מה מתברר, שרובנו לא עושים את כל הדברים האלה שצריך.

למה בעצם?

כי אנחנו תקועים.

אלה היו שישים שניות על תנועה דיבילית מכח התאוצה.

שיהיה לכולנו בהצלחה.

יש לי מנהג כזה, לומר לסאבית שלי: קחי את המילון שלך, תחפשי את המילה "לא" ותתלשי את הדף הזה מהמילון. לא איכפת לי מהמילים שהיו בדף הזה, זה אשמתן שהיו באותו דף.

יש כל כך הרבה ניסוחים יותר מכבדים מהמילה "לא". אני יכולה להציע אפשרות אחרת? האם אפשר לבקש משהו שונה? נשמעים הרבה יותר מכבדים.

בכלל, אני אוהב שאומרים לי כן.

אתמול ביקרתי את בני הבכור וחברה שלו בדירתם בתל אביב. הוא שולט כמובן והיא סאבית. כשהגעתי, שמתי לב שהיא לובשת חולצה ממש מצויינת לסאבית. התמונה מצורפת.

הלב שלי כאב כל כך אתמול. יש לי פתרון מצויין לבעייה, הוא כמובן פתרון זמני, אבל עובד.

לקחתי לי בקבוק עראק, ואחרי כמה שעות, לא הרגשתי יותר את הכאב ונרדמתי בסלון.

באיזה שהוא שלב, התעוררתי וראיתי את בני הקטן, שמודע לכך שליבי שבור, מכסה אותי בשמיכה.

איזה מתוק, כל כך מחמם את הלב.

היום יום חדש. השמש זורחת, סופשבוע רגוע בגלגלץ ומבטי פונה קדימה.

הבית שלי עושה הפיכת חצר.

***

זה התחיל בכך שמגבר הסטראו שלי שבק חיים, המשיך בכך שאחד ממסכי המחשב נשרף. הברז של הבידה התפוצץ, לאחר מכן מנגנון הניאגרה. קרתה סתימה בביוב של המטבח וכל המטבח הוצף. הביוב במקלחת של יחידת ההורים מעלה ריחות סירחון.

הנורה של המקרר נשרפה, האור בחדר עבודה שלי לא נדלק. היה אירוע חשמל שגרם למפסק הפחת לקפוץ כל הזמן ולא מצאתי מה גורם לכך במשך יום שלם.

המחשב של הבן הקטן שלי בבית של גרושתי עושה בעיות, הבאתי אותו היום אלי לטיפול ושמעתי חלקים משוחררים בתוך המחשב. האינטרנט בבית שלי לא מתפקד טוב, מתנתק כל הזמן ויש פינגים נוראיים וחיבור מחדש של משחקים תוך כדי משחק.

היום האקסית שלי עזבה את הבית.

***

שלא יעלה על דעתכם ולו לרגע, ששולט קשוח כמוני יוותר לכל האירועים הללו מבלי ל"טפל" בהם.

***

נתתי את מסך המחשב לתיקון והוא כבר שוב תקין, תיקנתי את הרסיבר. החלפתי את המנגנון בניאגרה, פחתי את הסתימות בביוב. מצאתי את המקור לריח מהביוב ותיקנתי גם אותו.

נותרו לי כמה עניינים לטפל בהם, כמו גם למצוא חברה חדשה.

***

כפי שאתם קוראים אני משיב מלחמה שערה. בינתיים יד הבית שלי על העליונה, אבל עוד כמה ימים אשיב את השליטה בבית שלי לידיים שלי.

***

שאגה מפחידה נורא של צ'יטה שמהדהדת בכל רחבי הסוואנה.

בני הבינוני, מצטיין רפואה פיקודי. הטקס ביום שלישי הבא.

קוואבאנגה

בפרופיל שלי, בסעיף גבולות כתובה מילה אחת, מהיום שפתחתי את הכרטיס בכלוב: עצלנות. זו תכונה שמקוממת אותי להחריד.

קיבלתי את בני הבינוני לפני 19 שנה וכאילו איזו בדיחה גרועה מהעולם, הוא היה אחד האנשים הכי עצלנים שיצא לי להכיר. 18 שנה ניסיתי לתקן את רוע הגזרה, ללא שום אפילו הצלחונת. הילד פשוט לקח את המונח עצלנות עד לקצה.

כשהתגייס לצבא, רציתי שילך כמו בני הגדול, לסיירת. אבל זה היה נראה לו מאמץ מיותר. בסוף גייסו אותו לתותחנים. היה מתקשר בוכה, הוציא פטורים. אפילו התקשרתי למ"פ שלו להגן על הילד. הייתי בסרט, אפילו יותר ממנו. לאחר השיחה הזו הוא כמעט לא דיבר איתי שלושה חודשים. הוא שקל ברצינות להשתחרר מהצבא על סעיף פסיכיאטרי.

או אז נקרתה לו הזדמנות, שאלו מי רוצה ללכת לקורס חובשים קרביים. צחקתי בליבי, הילד היה מתעלף כשהיה רואה את הזריקה שעמדו לתת לו בקופת חולים. הוא אמר לעצמו, יותר גרוע ממה שקורה כאן לא יכול להיות. עצם את העיניים, היטה ראשו לכיוון אחר ונתן מנת דם.

למרבה הפלא, בקורס חובשים, הילד החליט שהוא יהיה הכי טוב בקורס כדי ללכת להדרכה. קרע את התחת ופתאום למרבה הפלא, התאהב בלפתוח לאנשים וורידים וכל מיני כאלה. הוא פשוט פרח. נהיה אנציקלופדיה מהלכת לרפואה. לא נפתחו תקנים להדרכה כשסיים והוא נשלח לבסיס רחוק מאד מהבית.

הוא מאד נהנה בתפקיד, ממש פרח. הדבר היחידי שהטריד את מנוחתו, היה שאין מספיק מקרי טראומה קשים בגזרה שלו. במהלך השרות שלו בשלושת החודשים הללו, מרכז ההדרכה ניסה למשוך אותו חזרה להדרכה. כמו גם קיבל הצעות רבות למשוך אותו מהבסיס שלו לכל מיניי תפקידים מאתגרים ונחשבים, שלכולם סירב.

ממש אחרי בערך כשלושה חודשים, הוא מונה להיות חוג"ד חטיבתי (שזה תפקיד מכובד ברמות) והוא אחראי על הכוננות הרפואית של צוותי הרפואה ומפקד אירוע, בגיזרה ענקית. וכל זה בלי שעשה קורס חוגדים בכלל. ביום רביעי כשהגיע הביתה השבוע, הוא מספר לי שהמפקדים שלו מילאו עבורו טפסים להיות מצטיין רפואה פיקודי.

אתם קולטים? הבן העצלן שלי, נהיה מצטיין. איך התהפך לו הגלגל, פשוט לא יאומן כי יסופר.

בשנה הצבא הזה גיהץ לי את הילד והצליח לעשות מה שלא הצלחנו כל החיים שלו.

ביום ראשון הוא מתחיל קורס חוגדים. הוא מספר שחברים במרפאה אומרים לו שעם הידע שיש לו ברפואה הוא מתבזבז בלהיות חוגד.

הוא שוקל ללכת לרפואה אחרי הצבא. אבל כמובן שעם העצלנות שלו, בקושי הוציא תעודת בגרות חלשה ביותר. אז הוא אומר שילך לעשות פסיכומטרי והוא מכוון להוציא 800. כשאמרתי לו שאני לא מכיר אף אחד שהוציא 800 בפסיכומטרי. הוא ענה שפגש כמה כאלה בצבא. אמר לי: אבא חכה ותראה, אני אצליח.

אתם קולטים? מה נהייה מהבן העצלן שלי?

מצטיין פיקודי, 800 פסיכומטרי.

הו מאמה מיה וגם קוואבאנגה.

אושר בן שעה הוא שביר כל כך.

לבנות מצריך מיומנות והשקעה. להרוס, כל כך פשוט לעשות פו כזה ולהרוס את כל מה שנבנה. במחי יד. במחי נשיפה אחת לא נכונה.

כמובן, נאמרת האמירה, אם במחי יד, אפשר להרוס, אז לבטח מה שהיה קודם לא היה יציב מספיק.

אז זהו שלא, זה כל כך פשוט להרוס, אם תחשבו על זה, זה לגמרי לא מחייב יצירתיות יוצאת מגדר הרגיל. כל כך פשוט. פו אחד במקום הנכון וגמרנו.

אבל למה להרוס?

יש משהו, ברצון הסמוי הזה להרוס, איזה צורך מבעבע, בלתי נשלט, נמצא שם מתחת לפני השטח, ממתין להזדמנות הזהב, להרוס לגמרי, לא להותיר צל של סיכוי, שמשהו יבנה שם בעתיד. להשאיר אדמה חרוכה, ששום צמח לא יגדל שם יותר, לאורך זמן.

הצורך הזה לא סתם נמצא שם. הוא נמצא כי במקרים רבים, לשם בדיוק מכוונת תת ההכרה, זה האני מאמין שלה, לשמור עלינו.

לבנות, זה מפחיד. להתחייב, ללכת על זה.

נהרס לי. לחשוב שזה בגלל פו אחד, גובל בתמימות. זרעי ההרס נצפו ברקע מזמן, מחכים לשעת כושר נכונה. הם מצאו להם שעת כושר וניצלו אותה בענק.

שיהיה לכם בהצלחה, זרעי ההרס שלך. לא איתי. מאסתי בכן.