בפרופיל שלי, בסעיף גבולות כתובה מילה אחת, מהיום שפתחתי את הכרטיס בכלוב: עצלנות. זו תכונה שמקוממת אותי להחריד.
קיבלתי את בני הבינוני לפני 19 שנה וכאילו איזו בדיחה גרועה מהעולם, הוא היה אחד האנשים הכי עצלנים שיצא לי להכיר. 18 שנה ניסיתי לתקן את רוע הגזרה, ללא שום אפילו הצלחונת. הילד פשוט לקח את המונח עצלנות עד לקצה.
כשהתגייס לצבא, רציתי שילך כמו בני הגדול, לסיירת. אבל זה היה נראה לו מאמץ מיותר. בסוף גייסו אותו לתותחנים. היה מתקשר בוכה, הוציא פטורים. אפילו התקשרתי למ"פ שלו להגן על הילד. הייתי בסרט, אפילו יותר ממנו. לאחר השיחה הזו הוא כמעט לא דיבר איתי שלושה חודשים. הוא שקל ברצינות להשתחרר מהצבא על סעיף פסיכיאטרי.
או אז נקרתה לו הזדמנות, שאלו מי רוצה ללכת לקורס חובשים קרביים. צחקתי בליבי, הילד היה מתעלף כשהיה רואה את הזריקה שעמדו לתת לו בקופת חולים. הוא אמר לעצמו, יותר גרוע ממה שקורה כאן לא יכול להיות. עצם את העיניים, היטה ראשו לכיוון אחר ונתן מנת דם.
למרבה הפלא, בקורס חובשים, הילד החליט שהוא יהיה הכי טוב בקורס כדי ללכת להדרכה. קרע את התחת ופתאום למרבה הפלא, התאהב בלפתוח לאנשים וורידים וכל מיני כאלה. הוא פשוט פרח. נהיה אנציקלופדיה מהלכת לרפואה. לא נפתחו תקנים להדרכה כשסיים והוא נשלח לבסיס רחוק מאד מהבית.
הוא מאד נהנה בתפקיד, ממש פרח. הדבר היחידי שהטריד את מנוחתו, היה שאין מספיק מקרי טראומה קשים בגזרה שלו. במהלך השרות שלו בשלושת החודשים הללו, מרכז ההדרכה ניסה למשוך אותו חזרה להדרכה. כמו גם קיבל הצעות רבות למשוך אותו מהבסיס שלו לכל מיניי תפקידים מאתגרים ונחשבים, שלכולם סירב.
ממש אחרי בערך כשלושה חודשים, הוא מונה להיות חוג"ד חטיבתי (שזה תפקיד מכובד ברמות) והוא אחראי על הכוננות הרפואית של צוותי הרפואה ומפקד אירוע, בגיזרה ענקית. וכל זה בלי שעשה קורס חוגדים בכלל. ביום רביעי כשהגיע הביתה השבוע, הוא מספר לי שהמפקדים שלו מילאו עבורו טפסים להיות מצטיין רפואה פיקודי.
אתם קולטים? הבן העצלן שלי, נהיה מצטיין. איך התהפך לו הגלגל, פשוט לא יאומן כי יסופר.
בשנה הצבא הזה גיהץ לי את הילד והצליח לעשות מה שלא הצלחנו כל החיים שלו.
ביום ראשון הוא מתחיל קורס חוגדים. הוא מספר שחברים במרפאה אומרים לו שעם הידע שיש לו ברפואה הוא מתבזבז בלהיות חוגד.
הוא שוקל ללכת לרפואה אחרי הצבא. אבל כמובן שעם העצלנות שלו, בקושי הוציא תעודת בגרות חלשה ביותר. אז הוא אומר שילך לעשות פסיכומטרי והוא מכוון להוציא 800. כשאמרתי לו שאני לא מכיר אף אחד שהוציא 800 בפסיכומטרי. הוא ענה שפגש כמה כאלה בצבא. אמר לי: אבא חכה ותראה, אני אצליח.
אתם קולטים? מה נהייה מהבן העצלן שלי?
מצטיין פיקודי, 800 פסיכומטרי.
הו מאמה מיה וגם קוואבאנגה.
