יין של סודות

חוזרים בסופו של דבר ל"קהילה" או ל"בית" כפי שאנשים יקראו לאסופת האנשים שנמצאת פה.
שהרי 3 שנים הלכתי במדבר הונילי ורק "מן" ללא פצפוצי שוקולד אכלתי
ומה נשתנה בלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אין אנו מצליפין אפילו פעם אחת
וכולם חכמים,כולם נבונים וכולם יודעים את תורת הBDSM
ואף אדונכם/עבדכם הנאמן בין התלמידים שבא לומר לאדוני ומלכות השבט, עורו.. הגיע הזמן לסשן שחרית
שהרי נאמר,והיכיתם את עבדיכם ושפחותיכם לקראת הפסח כאילו אתם הייתם הנוגשים במצריים.
ואם לא מצאתם 100 עבדי נקיון, ובתיכם לא נקיים לקראת הפסח, דהיינו!
והאם מישהו יכול לומר לי היכן ניתן לקנות שיפחיא דה מינה בשני זוזים?

מכירים את החלב החדש שתנובה הניחה על מדפי הסופרים למיניהם לפני חודש בערך?
החלב-קפה למי שלא הבין.
לעניות דעתי זה אחד השדרוגים הכי מוצלחים שלהם בשנים האחרונות. החלב הזה הוא שמנתי ויש לו טעם של קפה. אם מנערים אותו הוא נשפך באיטיות וחינניות לתוך כוס הקפה והטעם פשוט מצויין. אני לא מבין אלה ששותים בכוונה רק קפה מגורען או כל מיני סוגי קפה יוקרתיים כגון: פלטינום או גולד או מה שלא יהיה בכדי להיחשב דקדנטיים של קפה בכוח.
אני אוהב את הקפה הכי פשוט. קפה נמס של עלית. דווקא את הטעם של גרעיני הקפה היותר יקרים אני לא סובל. אבל החלב החדש הזה פשוט עושה לי את זה. על הבוקר לפני העבודה או הלימודים אני אוהב לשתות את הקפה עם החלב המעולה הזה ולשים לעצמי בסקוויט קטן בצד ולהרגיש כמו בבית קפה. הצרה היא שמאז ויש את החלב הזה גיליתי שהתמכרתי אליו. אני לא יכול כבר לשתות חלב רגיל. פתאום גיליתי שהטעם שלו,איך לומר זאת,חלבי מדי ופשוט מדי.פשוט מגעיל. גיליתי זאת לחרדתי כשנגמר לי החלב המיוחד לקפה ולכן נאלצתי ללוות חלב משותפתי. נדמה היה באותו יום שלקפה יש טעם חמצמץ מהרגיל. פשוט מגעיל. פשוט לא ייאמן שבמשך 27 שנים אני שותה קפה עם חלב רגיל ואחרי חודש עם חלב אחר,אני בוגד בחלב הסטנדרטי. האם גם בנושאים אחרים אני מוותר על דברים פשוטים וטובים כל כך מהר לטובת הריגוש בחדש? אז זהו,שכן.
אנחנו מכורים לישן עד שמרגשים אותנו עם משהו חדש. ואז אנחנו זונחים את הישן לאנחות. האם כל הבלוג הזה הוא דימוי אחד גדול למשהו יותר עמוק? אולי. אבל זה בהחלט מעורר מחשבה על כוס קפה עם עוגיה טובה 😄

כמו היין ישנם אנשים שמשביחים עם הזמן. הבגרות אותה השיגו בכאב רב של אינספור אכזבות.
אושר מתוק מדבש שהושג באהבות רבות.
ומיצי התשוקה המרווים את צמאונם של אנשים צמאים לעינוגים ארציים.
אני שותה לכבוד אנשים אלו שבסופו של דבר גילו את מקור אושרם. את מעיין הנעורים.
רוצה להיות מאושר תמיד וצעיר תמיד. לאהוב כשנותנים לי לאהוב. ולצחוק כדי שהשמחה תרטיב אותי עד לשד עצמותיי.
מסתפק אני בצרכים פשוטים אך יקרים אלו ויותר לא אבקש דבר.
בציר 1977 מתמזג עם זה של 2005
לחיים :)