לפני שנתיים. 26 ביוני 2022 בשעה 20:36
מחרמן אותי כשאנשים יוצאים מהגבולות של עצמם. מאזורי הביטחון המצומצמים שהם התקבעו בהם. כן, היו להן.ם סיבות להתקבע ולהצתמצם. לכולנו היו ויש.
אנחנו לא מיוחדים בפגיעות ופגימות שלנו.
את התחרות מי יותר דפוק.ה, פגוע.ה, מיציתי מזמן.
זה מזה גיל ההתבגרות. שאגב, אפשר להתקע בו גם בגיל בוגר, עד מביך.
מחרמן אותי תעוזה ואומץ.
מחרמן אותי רקפת שגדלה בלב קור מתוך סלע.
מחרמן אותי שאני קשוחה אבל בוכה בסרטי דיסני.
שאתה בשליטה כל הזמן אבל מולי פתאום נכנע..
מחרמן אותי שאני כל יודעת ומרשה לעצמי להתבלבל פה...
מחרמן אותי שאנחנו 12 שנה ביחד ואתה מפתיע אותי בגמישות התודעתית והרגשית שלך...
וקראת את הבלוג שלי שנה אחורה.
טוב נו.. על אמדי.. ועדיין.
ואתה חושב שאני כותבת יפה.
מחרמן אותי שאני כותבת לך את זה עכשיו.
זה אינטימי למות. וזה מחרמן אותי.
