לפני שנתיים. 7 באוקטובר 2022 בשעה 14:09
היעד שלי מתחיל ונגמר איתי.
הראש כל כך פתוח שהוא כבר נסגר
הלב כל כך רחב שהיא נקודה אחת קטנה אבודה בחלל.
יש איזון ביני לבין היקום.
אני מתכנסת לתוך עצמי וכך נפתחת לעולם רחב יותר, עולם שלא רואים. עולם שמתקיים מעבר.
כך אני אוהבת להיות.
מכונסת כל כך, וכך גם חופשייה ופתוחה לסביבה.
נועדתי לסבול את הסבל הלא מדובר. הסבל המושתק. הסבל שרק רואים עמוק עמוק בעיניים. הסבל הלא מובן, הלא ברור.
זה מקום כל כך עוצמתי וממכר.
מאוהבת במקום הזה ותמיד נמשכת חזרה אליו.
