ללא שם

איזה שנה עברה עלינו,

כמו רבים פה התעוררתי ב-7 לאוקטובר לרעש האזעקות, שומע שכן אומר יש חדירה ענקית בדרום, רכבים עם מחבלים בשדרות, עדיין לא מאמין אומר לעצמי בטח סתם שמועות. אזור שבע בבוקר יש כבר בחדשות סרטון של טנדר מלא מחבלים בשדרות, נכנסתי לקבוצות של עזה ברשתות החברתיות וראיתי מה קורה, הבנתי מלחמה.

הקפיצו את היחידה שלי אבל אני בפטור כבר כמה שנים עקב קיצוצים ולא יכול להצטרף, לוקח את האקדח האישי אוסף חבר שגם לו יש אקדח ונוסעים לדרום, היינו שם כל השבוע הראשון של המלחמה, מה שיכולנו עשינו, חילוץ מהישובים, חיפוש נעדרים, עזרה לחיילים ועוד... תוך כדי דיברתי עם היחידה שיוציאו אותי מהפטור וחתמתי על טפסי התנדבות למילואים, מאז אני בלחימה כמעט 300 ימים בעזה ולבנון, כאילו חזרתי לגיל 18.

בזמן הזה, העולם המשיך בשלו (טבעי והגיוני סה"כ) מקום העבודה התקדם והשתנה, עובדים, לקוחות ומנהלים חדשים, כל הפרויקטים שלי עברו לאחרים והפכתי להיות כמו עובד חדש, לא מכיר את האנשים, המנהלים לא מכירים אותי, ללא אחריות על הכתפיים ולכן צריך להתחיל מחדש. אבל כל הזמן הזה לא היה אכפת לי, זה בעיה לאחרי המלחמה.

בנוסף, במהלך השנה הזאת, הבנתי שהנישואים שלי לא באמת עובדים, התגרשתי מבת הזוג ולכן אצטרך למצוא ולבנות זוגיות מחדש. אבל כל הזמן הזה לא היה אכפת לי, זה בעיה לאחרי המלחמה.

לאחרונה יצאנו מלבנון בידיעה שכנראה יקראו לנו שוב ללבנון בקרוב, לקחתי החלטה עם עצמי שאתחיל לבנות מחדש ולא אחכה לאחרי המלחמה. מקסימום אם יקראו לנו שוב וזה יבוא על חשבון החיים האישיים אשאר בבית הפעם, אני בטוח שהצוות יבין.

עכשיו אני פה, מתחיל מחדש, מבחינת זוגיות, יש לי ניסיון בסשנים וקשרים קצרים אבל אף פעם לא הייתי בזוגיות בידיאסאמית הפעם החלטתי שהפעם לזה אני מכוון.

רשמתי בכרטיס מה אני מחפש, אני פתוח גם לדברים אחרים... לפחות לשמוע אם אוהב לא יכול להתחייב