ואת שאהבה נפשי

התרגשתי קצת...

התייפתי לכבודו...

הגעתי בתחושה שאולי....

ולא ... לא באתי עם ציפיות.

גם הפעם שכנעתי את עצמי 

להמשיך הלאה...

להאמין...

להיות תמימה...

להביא את עצמי בלי מחסומים.

והנה שוב זה קרה!!

המציאות טפחה לי בפנים ...

להסתיר את הפרטים הכי חשובים?

"אה.. שכחתי לספר לך שיש לי בת זוג".

פשוט לא שאלת.

זה לא הפסד גדול... 

אך עד שאני משכנעת את עצמי 

להאמין, לא להסגר, לא לנעול את הרגש....

בסוף בסוף, בסוף בסוףףף אוופפפ...

הגעגוע לאקס המיתולוגי ... חוזר אלי 

בגלל אכזבות כאלו ואחרות..

אתה שוב עולה במחשבות , שוב אתה מופיע!

חושבת עליך...

מנסה להשכיח אותך ולהמשיך הלאה...

לא רוצה שתחזור .... 

באמת שלא.

אז די ..... תשחרר אותי ממך.

למה אכזבות מביאות אותך אלי כל פעם מחדש?