הזוי, הזוי, הזוי ושוב פעם זה הזוי.
אני כזאת פתי, שבא לי להצליף בעצמי, לסשן את עצמי, לצבוט לעצמי את הפטמות, שהכאב יחדור עמוק. להעניש את עצמי- (שאשלוט בעצמי מעט, בשעה מסויימת זאת ממש התעללות ועונש ראוי). להשפיל, להתעלם מעצמי, להתייחס לעצמי בגוף שלישי...
דווקא היכן שהאינטואיציה שלך עובדת הכי נכון, שם את נופלת.
טיפשה, טוב את לא במקרה שיפחה, כנראה שיש קשר בין השניים :)
בעבודה, שום דבר לא חומק מעיניך ומאוזנייך, שולטת על כל ה"קונצרט" ועל "רסיטל" של אנשים. דווקא שם הכל מתקתק כמו שעון "שווצרי".
לאחר שכל היום חשבת, יצרת, פתרת תעלומות ובעיות, סידרת שהכל ימשיך ויתנהל עד שתשובי.
פותחת את הדלת, ונכנסת הביתה, למקום החם, הבטוח, העוטף שלך.
תולה את המעיל, התיק, המפתחות, המוח, התובנות, ההיגיון, האינטואיציה והמוטיבציה.
מתקלחת, מנקה מעליך את כל מחשבות היום, לובשת פיגמה טיפשית עם כבשים, מצטנפת בכורסה, צופה בתוכניות "וואקום", ונהנת ששלחת את המוח לחופשה ללא תשלום.
כן טיפשה, אל תאשימי אף אחד, את הבאת זאת לעצמך- שוב!!
סשן מטופש - סישנת את עצמך מבלי לדעת.
אל דאגה, טיפשה אני לא (לכל המודאגים). אני בתו של אלוהים.
