להיות חדש..

לפעמים הנפש צועקת לך מספיק.

מיום שבת ב6:30 בבוקר עד כתיבת שורות אלה המוח, הלב וכל איברי הגוף מזדעזעים מכל בשורה, עוד סרטון, עוד ידיעה על חבר/ה שנהרג/נחטף.

הרצון לתרום בכל דרך אפשרית.

ואז לרגע אתה מבין שאתה כמו כל מכשיר, צריך טעינה. חיבוק.

התעוררתי הבוקר ופשוט מנסה לדמיין את התחושה של הריחוף בסשן. הניתוק של המוח מכאב הגוף. התחושה של איבוד השליטה כשאתה עטוף בחבלים.

וכ"כ מתגעגע לזה. לרגע השפוי הזה.

הלוואי שאצליח מידי פעם להתנתק, לצבור כוחות כי עוד מחכה לנו דרך ארוכה...