באתי לקחת אותך

שבת בבוקר,

השדות מוריקים, הכל רטוב מהגשם העז שירד...

טיול קצר בצינת השחר שאט אט מגורשת על ידי קרני שמש חיוורת וחמימה...

דממה בחוץ, רק ציוץ הציפורים נשמע באוויר

החושניות הזו שכל העולם משדר דרך הקרירות הנעימה והשמש המלטפת, 

הירוק העז של השדות 

והציפורים...

שתהיה שבת חושנית גם לך...

מספר הודעות גישוש ראשונות, 

היא נראית לי, אני נראה לה...

יש משהו בשיחה שאומר להמשיך ולהתקדם,

טלגרם, קיק, הנגאאוטס

שיחה קולחת, יום יומיים

מחליפים תמונות,

ואז אתה מגלה שהיא ממש רוצה קשר והיא רוצה אותך אבל...

היא לא מצליחה לצאת למציאות,

והיא רוצה להתכתב עוד ועוד

ואחרי שבועיים, שלושה, חודש...אתה מוצא את עצמך עם "חברה לעט"

ואולי בעוד חודשיים או יותר, ואולי מתי שהוא לא מוגדר היא תהיה מוכנה להכיר באמת...

ואני מוכן ורוצה להשקיע בקשר את נשמתי ואת עצמי

אבל התכתבות היא רק המבוא, ומבוא לטעמי כשהוא נמשך יותר מדי זמן...

הוא כבר לא מבוא והוא הופך להיות העיקר...

אני לא שם...

מולי בשפתיים רועדות, בשיער אסוף 
ידי על לחייך אגודלי בזוית עיניך,
מושך עין תכולה כשדמעה מתאספת
מתקרב ונושם את הריח המתקתק של זיעתך...

פעם הפחידה אותי העוצמה שאני מרגיש בידיים שלי. עכשיו אני מוקסם מהיכולת לבחור. לבחור מה לשדר לך בעיני או מה לתת לך מנשמתי...לבחור כמה חזק לסגור את ידי וכמה להרפות כשתרצי את שלי...
לבחור איך ומתי לחדור אליך וללבוש אותך ככפפה, כבובת בד המופעלת ביד...לתת לך את עצמי כמו שתרצי ותבחרי...
לנשום אותך, לעצור את נשמתך, לשחרר נשימה 
אל אוזנך ולדרוש תמורתה נחיל זיעה.
לכאוב את מה שאת שחררת ולהבין את מה שעזבת...

תודה על התובנות האלו...

פעם חשבתי שאני שולט,

אבל גילית שאני נהנה מכל מיני מצבים,

מצאתי שאני אוהב להרגיש שאני עושה איתה מה שאני רוצה

גורם לה לעשות מה שמתאים לי...

ואז פגשתי מישהי שהורידה אותי למטה...ואהבתי את מה שקרה, מאוד

אחר כך היא נכנעה לי ולמרבה הפליאה גם היא וגם אני אהבנו את כל מה שהיה בינינו...

והאמת היא שיש משהו טוב בלדעת ליהנות מהסיטואציה ולאפשר לעצמך את כל מה שנכון וטוב

גם אם ההגדרות לא ממש ברורות...וכלל לא משנה אם אתה או היא שולטים במצב

העיקר שזה טוב לשניכם...

אז אני לא מוגדר אבל יודע ליהנות

את יושבת על הכסא שלך, ברכיים גבוהות צמודות מכופפות, גבך זקוף בניצב בניצב למשענת.
אני ממרכז את ראשך בנגיעות עדינות בסנטר ומעלה את המבט שלך אלי.
מחפש את האישונים שלך שמתחמקים משלי ומתרוצצים מצד לצד.
אני דורש ממך מבט ישיר בעיניים אבל זו המלחמה שלך עם עצמך,

את רוצה לציית את רוצה להיחשף את רוצה גם לוותר על החומה הזו.

את נלחמת עם ההגנות מהעבר מנסה להשיל מעצמך את השריון שהתעטפת בו עם הזמן.
אחרי התמודדות לא פשוטה את מישירה מבט אלי מקבלת בהכנעה את החדירה שלי לתוך נשמתך.

לחלוחית דקה מופיעה בתחתית מסך האישונים שלך.

אני יודע. יש דברים שלא ניתן לתאר במילים. יש דברים שלעולם לא יעלו על דל שפתייך. אבל עינייך אומרות הכל, הדמעות שגולשות לאיטן על לחייך מחליפות את מילותייך, מבהירות לי את המבוכה הגדולה והתקווה...
אני יודע,
אני יודע ואני כאן...  

רוצה לשמוע אותך גונחת
נאנחת בשבילי ולא בשביל אחר,
רוצה להרגיש אותך נרטבת נוטפת 
בלי לחשוב על המחר,
רוצה לראות אותך נרגשת, יורדת, נשכבת נכנעת תחת רגליי,
יש בי רצון להתקרב לנפשך ולגופך ולהתמסר לתשוקתך.
רוצה להשאיר אותך גומרת נגמרת מסומנת כאות למסירותך,

תהיי איתי ותקבלי את חרותך...

קצת אחרי שאמרתי לה להתפשט
היא היתה עירומה,
ללא שום בגד...
ופתאום היא לא נראתה לי מושכת
ושאלתי את עצמי
מה אתה עושה איתה כאן...

והיא כבר פינטזה על מה שאעשה לה ואיתה,
וחיכתה בציפיה ובדריכות...
שמעתי את נשימתה הרועדת מהתרגשות...
ואני מתלבט ותוהה...מה לעשות איתה.

ואז אמרתי לעצמי,
אתה לא חושק בה
לך מכאן,
אמרתי לה, תתלבשי, אנחנו לא נעשה כלום היום...
אני לא מרגיש שיש בי את העוז לגעת בך

ופתאום הרגשתי הקלה, ונוחות,
פעם ראשונה בחיי שעמדתי במצב כזה,
עם אישה עירומה, מתמסרת שאני לא רוצה לקבל ממנה
את מה שהיא מוסרת לי...

אני יודע שהיא חושבת עכשיו שאני דפוק, או פחדן, או סתם אדיוט
אבל לפחות לא עשיתי איתה משהו שהיה פוגע בה אם לא הייתי קשוב יותר לעצמי...