נחוש

ועתה, הגיע תורי, לשאת את דברי...אבל מה כבר אני יכול להגיד?

כשאסיים, תדונו אותי על פשע.

תרשו לי לשאול אתכם: מהו פשע? מהו עונש?

דומה שזה משתנה ממקום למקום ומזמן לזמן.

מה שהיה אתמול חוקי, הופך פתאום אסור, כי חברה מסויימת קבעה כך...

ומה שלא היה חוקי, הופך פתאום חוקי כי...כולם עושים את זה...ואי אפשר לאסור את כולם.


(מתוך 'אקספרס של חצות')






במסגרת תגליות עצמיות, הבנתי שאני אדם של סאבטקסט.

כמעט ולא מייחס משמעות למה שקורה או נאמר. ישר עובר ל'משמעות הנסתרת'...

לשורה שלא נאמרה.

לא קל העניין לסובבים אותי. בצדק. בכל זאת, היו מי שטרחו ועמלו והמציאו שפה, הנאמרת בקול

ואמורה לייצג מסרים והעברת תקשורת ורצונות.

מצד שני, ולהגנתי אומר ש...לא הכרתי אדם, שהביטוי הנאמר שלו, יצג נאמנה את כל תחושותיו בנושא

מסויים. לעיתים, המסר הקולי הינו חלקי. פעמים רבות הוא בכלל הפוך ממה שחושבים באמת...

למה נולדתי עם ה'תרגומון' הארור ומדוע לא יכול לעיתים 'לכבות' אותו?

סתם, להינות מסמול טוק... מה רע?

אני אפילו עושה זאת מאוד טוב....אבל, במוח, ה'תרגומון' לא נח אף פעם....




משלושה או ארבעה בחדר / יהודה עמיחי



משלושה או ארבעה בחדר
תמיד אחד עומד ליד החלון.
מוכרח לראות את העוול בין קוצים
ואת השרפות בגבעה.
וכיצד אנשים שיצאו שלמים
מוחזרים בערב כמטבעות עודף לביתם.


משלושה או ארבעה בחדר
תמיד אחד עומד ליד החלון.
שערו האפל מעל למחשבותיו.
מאחוריו המילים.
ולפניו הקולות הנודדים בלי תרמיל,
לבבות בלי צידה, נבואות בלי מים
ואבנים גדולות שהושבו
ונשארו סגורים כמכתבים שאין
להם כתובת ואין מקבל.