המנהג לשים סרט צהוב על מראת הרכב אינו המצאה ישראלית.
יש הnיחסים אותו למלחמת ויטנאם (כשהורי נעדרים, שמו סרט כזה בחלונם)
ויש שמיחסים אותו לסיפור האמיתי הבא:
אדם, שעומד להשתחרר ממאסר, כותב לאישה שהייתה לו (תרגום מקוצר):
סיימתי את התקופה ואני עתיד להשתחרר,
מניח שקיבלת את מכתבי.
לא יודע באם עדיין תרצי בי או כבר לא, ולא רוצה להעיק עלייך.
במידה ועדיין רוצה, אנא, תלי סרט צהוב על עץ האלון הזקן בכיכר העיר.
במידה ולא אראה סרט צהוב, אמשיך בדרכי ואאשים רק את עצמי בכך...
לא אוסיף להטרידך.
הנסיעה מהכלא לעיר, ארוכה ומתוחה... הנוסעים והנהג, כבר מודעים לסיפור...
כולם במתח רב, מה מצפה להם למצא שיגיעו לכיכר...יהיה סרט? היא רוצה אותו?
כשמגיעים לכיכר, הפתעה:
מאה סרטים צהובים, משתלשלים להם מהעץ 😄
הסיפור, הפך לשיר, שהיה להיט ענק בזמנו.
שבת שלום:)
לפני 12 שנים. 10 בפברואר 2012 בשעה 13:43
