נחוש

זר (ושאינו מסוגל או בעניין), לא יבין זאת...



אבל, הרי כולנו נוכחנו ש...אוכל, יותר טעים ככול שהמתנו יותר...לא?


גם בסיום דרכו, כשאתה תקוע ברחוב או ברכב וצריך לשרותים....כשאתה מממש, זאת לא

הנאה אלוהית, העולה בהמון מונים על האקט 'הרגיל'?



לאחר שגיליתי, שבצורה מוגבלת, גם במין זה עובד אותו דבר: כמעט גמירה, כמה

פעמים, והגמירה הופכת לעוצמתית ואדירה, לא הופתעתי לגלות, דרך השייחית, שגם

במנגנון הנשי, החוויה דומה...




וישנו גם התחום של 'ללכת על הקצה'....:)




היא, שהיא בעלת תיאבון מיני בריא, תגמור את הארבע - חמש פעמים ביום, אתך או

בלעדך, ואתה....לא.



פשוט לא.



נסיונותי, להסביר לה את המשמעויות והבעייתיות, מסתבר שרק גירו אותה יותר:



עניין המצוקה הפיזית,


עניין המצוקה הנפשית והעצבים המצטברים,


העובדה הפשוטה שזה לרוב לא במודעות שלה ואתה סובל לעצמך...


והעובדה שאנו (גברים, נשלטים וכו), ממילא 'יצרני זרע' ואין שום הפסד ממשי מבחינתה,

באם אפרוק מצוקתי, ולו בכדי להצליח להרדם ביתר קלות...



תגובתה: 'אני רוצה שאתה תסבול!'




ובכל זאת, ישנו בונוס לסובל (כלומר לי):



זאת, ללא ספק, רמת נתינה עילאית. מקסימלית.



אמון ללא סייגים.





וללוחמת הלובסטרים הנועזת שלי, העומדת בפני המבחן האמיתי: הבדיקה בה יוחלט

באם לנתח (הלוואי שכך), או לחילופין, להמשיך ולהזרים רעלים כימותרפים לגופה...

השיר הבא, מלווה אותנו שנים רבות, ולמרות זאת, אף אחד לא מכיר אותו בשמו.

שלושת המילים הראשונות שלו, היוו בדיחות ללא מעט 'טוק שואו' בארה'ב, וטרם

נודע מה הן ומה פרושן. שיר מקסים, שכרגיל מוקדש לך באהבה ומכל הלב:




A Whiter Shade Of Pale Procol Harum