נחוש

ושוב משבר, שבסופו התרסקות קלה...(הכל בסדר, אין אבדות בנפש)

פעם, מישהו החמיא (אפילו טען שמקנא), על עומק הרגשות

אליו אני מגיע (בכל התחומים אגב)...

נמאס לי לכאוב...די כבר לטלטלות. רוצה קצת שלווה ויציבות :)

רק את עצמי ידעתי להאשים. אדם בהחלט אחראי לגורלו.

כעת, יש לאסוף את השברים.

סופה בחוץ וסערה בתוכי.

ובשוך הסערה (והיא תשוך), תהיה הפוגה קלה שלאחריה ציוץ מהוסס של ראשוני הציפורים.

עלעלים בתוליים, יחלו בוקעים מהאדמה החרוכה...

ואני...

איישר את הגב,

אעביר אצבעי על הקמט שנוסף בזוויות העין,

ואצעד בבטחה אל האופק.

נ.ב. איפה נעלם הסוטה אלריק?

(מקווה שלא 'חוגג' לו בבית הקברות עם כמה גופות רעננות...:)

את השיר הבא, מקדיש ליערה46. בהחלט מגיע לה:)

במסגרת (מוזרה) של זמרים מתים, שאני מביא לאחרונה, הנה אחת משלנו,

שהייתה יחודית בקולה ובסגנון: עליזה עזיקרי 'יפו'   (מתוך 'קזבלן')