לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגיגים ופילוסופיה בגרוש.

הגיגי, ושאר הדברים שמעניינים אותי ואולי גם אחרים
לפני שנתיים. 23 באוגוסט 2022 בשעה 22:28

איכשהו זה גם הגיע אלי, שנתיים וחצי התחמקתי באלגנטיות....

 

ועכשיו התסמינים חלפו, ישנתי אתמול כל היום.

 

נשארתי בבידוד וחרמן אש.

 

זהו לא בדיוק חומר למחקר מצטיין.

 

אבל החיים.

לפני שנתיים. 10 בינואר 2022 בשעה 21:49

לא אכפת לי אם תבכי.

מוזמנות לשלוח לי הודעות.

לפני שנתיים. 26 בדצמבר 2021 בשעה 21:58

קבענו להיפגש שוב ברביעי,  ביום זה אני בלי וגם היא.

קבענו שנלך לשתות בירה ולפטפט..

כבר בדרך לעבודה בבוקר הייתי חרמן, עמד לי כל הנסיעה ואפילו ליטפתי אותו. 

סיימתי את עיסוקי הגעתי אליה בערב, דפיקה על הדלת, תיכנס.

חיבוק ענקי ונשיקה

עומד לי.

נצמד אליה מלטף את גבה מתנשקים. נוגעים. אחרי כמה דקות כאלו אני אומר: "אולי לא נצא" והיא נועלת את הדלת ונצמדת אלי. 

אני לא יכול יותר, דוחף אותה אל עבר השיש, היא קצת בשוק, פרצופה המופתע אומר הכל, אבל מצייתת. דוחף אותה אל השיש עד שהשדיים שלה נמרחים עליו.

בלי לדבר ובלי לבקש מוריד לה את המכנסיים והתחתונים, מתחיל לשחק לה בכוס.. היא גונחת ורוצה עוד. מתחננת.

חודר.

מדליק אותי שהיא לא ציפתה לזה לא רגילה לזה, אבל נדלקת מזה.

חודר, היא מבקשת שנלך למיטה.

אני מסכים, מכניס שתי אצבעות לכוס שלה ומושך אותה מהכוס.

והיא בהלם! "יכול להיות שאתה מושך אותי מהכוס???" 

ואני עונה "כן". זה היה אחד הרגעים הטובים.

הגענו למיטה והזדיינו המון!

היה מעולה.

נראה לי שאני צריך לקחת שיעורי כתיבה ממישהי שיודעת לכתוב פרלין?. לא בטוח שאני מצליח להעביר כאן את הריגוש של אותו ערב.

 

לפני שנתיים. 23 בדצמבר 2021 בשעה 16:17

אז כבר תקופה אני יוצא עם ווינילית, נפגשנו במסיבה, תוך שעה כבר היינו מאחורי הטרקטור הגדול ליד מגרש החנייה, טוב זה היה בקיץ והיה חם.

המשכנו להיפגש והסקס נפלא. אין כמו למשוך בשיער של מישהי שאני בתוכה. 

אז לא מזמן יצאנו שתינו צחקנו. 

הגענו לחנייה, והיא לוחשת לי תדפוק אותי חזק!

מעיף אותה על דלת המכונית, משעין אותה מנשק, דוחף יד לכוס הרטוב. ומושך לה בשיער, הראש שלה ילך רק לאן שאני ארצה.

ועדיין חסר לי משהו.

אז מעיף לה סטירה, והיא מתפקעת מצחוק, "אני לא מאמינה שעשית את זה". וממשיכים.

הגענו הביתה ולמיטה :)

לפני 3 שנים. 30 באוקטובר 2021 בשעה 21:31

אז זהו, סופה של תקופה.

חוזרים ללמד פרונטלית. צריך לקום בבוקר לצחצח שיניים, לשתות קפה, ו ל ה ת ל ב ש.

אחרי שנה וחצי שאני מלמד בזום, רק עם חולצה. צריך ללבוש  ללבוש  מכנסיים, ועם כבר מכנסיים אז גם תחתונים. ועתה הגיעה העת לעמוד בגופי מול הסטודנטים בביגוד מלא.

יש בכך יתרון דידקטי ופסיכולוגי מובהק עבור הסטודנטים. אך עדיין מה לגבי נפשי העדינה? האם זה אנושי לעבוד ככה עם בגדים? ככה? כאשר איברי חנוק?

בעיה נוספת,

אמנם יש שולחן בכיתה, וניתן להושיב מישהי מתחתיו שתוכל ללקק את רגלי ואת איברי, אך יש סיכוי קטן שהדבר יתגלה ויגרור אחריו תגובה מהכיתה.

ואפילו לא ניתן לגעת בעצמי במהלך השיעור.

בקיצור.תנאים לא אנושיים.

היו שלום.

 

ושבוע טוב 

לפני 3 שנים. 9 באוקטובר 2021 בשעה 5:35

סקס, זה מעולה. וגם שהוא ונילי.

ואז היא מבקשת שאמשוך לה חזק בשערות.

מפה לשם לימדתי אותה עוד דברים. והיא, סטודנטית טובה.

לפני 3 שנים. 6 בספטמבר 2021 בשעה 11:19

שתהיה שנת אושר ובריאות.

שכל אחד יקבל את הצד של השוט שהוא אוהב. וגם זה רק בחדר המיטות.

שנה טובה!

לפני 3 שנים. 28 ביוני 2021 בשעה 20:16

את מגיעה אלי, דופקת על הדלת, דפיקות קלות מפוחדות. פותח לך את הדלת. את ניצבת מולי, לבושה בדיוק כפי שהוריתי לך.

מביט בך, את יפה. המבט הכנוע המפוחד שובה אותי.

תכנסי.

כמובן שאציע לך משהו לשתות, מתיישבים על הספה משוחחים, את מספרת לי על הדרך, הפקקים, הדביל שחתך אותך.

אני לא יכול שלא לבהות בשעריך הפזור, בפניך, עיניך, שדייך המלאים.

אחרי כמה דקות, את מתקרבת אלי. מחבקת, נשיקה קטנה על השפתיים.

טוב, בואי ואראה לך את הדירה שלי.

את מתרוממת וכך גם אני.

מסתכל עלייך, לא את לא מתהלכת בדירה שלי על שתיים, מביט בעיניך, ובקול שקט ורגוע, "על ארבע".

את כמובן יורדת על ארבע, הרי בכל זאת מהתחלה דיברנו שאני השולט, ואת הנשלטת.

אוחז קווצת שערות, "בואי אראה לך את חדרי". ומתחיל ללכת.

את נאנקת תחת הכאב, כואבת צורחת. אני עוצר, "כל מה שאת צריכה לעשות זה לעמוד בקצב שלי, זה לא מסובך" נזכר בימי כמפקד וכמדריך נוער.

ומוסיף את מה שלא אמרתי לחיילי וחניכי "תלכי בקצב שלי ולא יכאב לך".

מתחיל שוב ללכת, את מנסה ללכת על ארבע מהר ככול האפשר, אך כמובן שאת לא מתורגלת בהליכה על ארבע, ושוב השערות מתוחות, הכאב והדמעות.

מגיעים לחדרי, "זה החדר שלי, מיטתי" דמעות בעיניך, האיפור מתחיל להימרח. 

אה שכחתי, חוזרים, רואה את מבטך ואני רק נדלק יותר.

שוב הולכים, שוב שיערך נמשך ונמתח. ושוב הדמעות והבכי החנוק.

מגיעים אל שולחן העבודה שלי בסלון, את רואה פה מתחת לשולחן, זה מקומך שאני עובד. מקומך לרגלי.

את מנסה לזחול אל מתחת השולחן, ואני מצקצק בלשוני, לא לא לא. אנו חוזרים לחדרי.

ושוב אותה אנקת כאב נפלטת מגרונך.

 

 

 

 

לפני 3 שנים. 27 ביוני 2021 בשעה 18:32

שבוע טוב לכולם.

אז למרות כל הניסיונות, השבוע הקודם היה נדוש לחלוטין. עבודה, בדיקת עבודות, כתיבת תזה..  בירה והמבורגר עם חברים, ושום דבר דבר עבר לזה.

השבוע אני מזמן לעצמי שבוע הרבה פחות נדוש וכייפי.

יש איזשהו נוהג להוסיף לפוסט קישור לפורנו מדליק או תמונה מדליקה, אך לעת עתה זה גם נראה לי נדוש.

אז אוסיף את משהו פחות נדוש והרבה יותר מצחיק :)

שבוע מעולה לכולם!

 

https://i.gifer.com/MLAz.gif

לפני 3 שנים. 22 ביוני 2021 בשעה 19:25

אז הגעתי הביתה לקראת עשר מהעבודה. זום עם סטודנט שאני מנחה, ואז בהיסח הדעת התפשטתי לגמרי.

ואז נזכרתי, צריך להשקות את הצמח החדש שקיבלתי, בכל זאת קיץ וחם.

אבל אני כבר ערום, 

אז להתלבש?

אז בדברי מורי ורבי Homer, J Simpson: 

NEVER!!!

הלכתי להשקות בעירום.