גלריה

ישבן נשי הוא דבר יפה. כמעט מספיק יפה לגרום לי להרגיש אשם כשאני חובט בו ביד חשופה. אבל אז אני שומע את הצליל החד של יד כנגד עכוז, את האנחה הקטנה, ומרגיש בך מתחככת בי. אני זוכר את הדברים שסיפרת לי לפני שהתחלנו: כמה את רוצה להרפות אבל לא יודעת איך, ואיך הזמן הזה שאת מבלה כך, שרועה על ירכיי, נותן לך את החופש שאת זקוקה לו לשוב ולהרגיש קטנה, ומרים מעליך את המשקל הכבד של היום-יום; ואני מרים את ידי באוויר בשנית.

אני יודע שלאנאלי יצא שם רע, והוא לא מתאים לכל הנשים, וזה בסדר. כל אחת שונה. אבל עבור אלה שכן מחבבות את האקט, או שוקלות לנסות אותו, הוא אחת הדרכים הנהדרות ביותר לגרום לאישה להרגיש בו זמנית מוגנת ומוקטנת, בטוחה וזנותית. האקט אפקטיבי במיוחד ברמה הפסיכולוגית אצל נשים שמובכות ממנו. בשלבים הראשונים אני מעדיף תנוחות שמאפשרות לי להתבונן בפניה של האישה, כדי לזהות חוסר נוחות ולהתאים את הקצב שלי מחד; ומאידך, לראות את המבע היפהפה שפושה בפניה כשהיא מבינה שהיא שוכבת ברגליים מפושקות מבלי שום יכולת לברוח או לכסות את עיניה, בזמן שהגבר שמולה חודר לחור שמשמש אותה לאחת הפעולות היומיות האינטימיות ביותר שלה.

הצורך הבלתי נלאה שלנו לדעת שאנחנו טובים, שמישהו מעריך אותנו, לפעמים מוביל אותנו למקומות אליהם לא רצינו להגיע, אבל לפעמים מייצר אינטראקציות אנושיות נהדרות. כמו התקשורת הלא-מילולית בה אישה זוקפת אליך מבט בעוד איברך ממלא את חלל פיה, ואתה מעביר את ידך בשערה בעדינות ומבטיח לה שהכל בסדר, לפני שאתה מכין אותה לזרע שבקרוב יחליק במורד גרונה. 

יש דברים ששווה לרדת למענם.

אף פעם לא הבנתי מדוע המשפט הנ"ל נאמר בתנ"ך כקללה. מדוע יש נשים שמחשיבות את כריעת הברך וההתמסרות לפחיתות כבוד, כשהן נעשות עם האדם המתאים? מה כל כך נורא בלבטוח באדם אחר? בסוף, כולם זונה של מישהו. אם אפשר, עדיף שזה יהיה עם מישהו שאנחנו אוהבים.

למה בעצם בת-אדם אחת מאפשרת לעצמה לשכב על הברכיים של בן-אדם אחר, באחוריים חשופים, לנשוך את שפתיה ולהקשיב לצליל החד והחותך שמפיקה ידו על ישבנה? אולי, כמו כשהייתה ילדה, תגלה שבסופו של הספר המפחיד מחכה סוף טוב, והסדר בעולם ישוב על כנו. 

(ואולי היא בסך הכל זונה קטנה עם תסביך אב - מה אכפת לי, אני תמיד שמח לעזור.)

מדוע אנחנו זקוקים לחיזוקים חיובים מהסביבה שלנו? זה לא משנה מה התפקיד שלנו בהיררכיה המינית. גם השולט הקר ביותר זקוק למבט של האישה שתחתיו שאומר לו, "עכשיו זה בסדר. אני רוצה שתשתמש בכוח שלך. אני רוצה להרגיש שאין לי שליטה. אל תדאג. הכאב לא מפריע לי. אני רק רוצה לדעת שהייתי ילדה טובה."

כולנו רוצים מעט שקט. חזרה לתקופה בה היינו ילדים קטנים ולא היינו צריכים לדאוג לחובות, עבודה, לימודים, הורים מזדקנים, קורונה, דוחות מס, לחץ חברתי, מלחמה עם איראן, עימותים בגבול, מתח. חלקנו מפנקים את עצמנו במסאז' ארוך בספא. חלקנו יוצאים לריצה ארוכה עם אוזניות לפני הנץ החמה. וחלקנו מעדיפות לעצום את העיניים ולהתמסר לתחושה המשכרת של הגבר שחודר אליהן מאחור, בעוד ידיהן קשורות מאחורי הגב ועיניהן מכוסות במטפחת. כל אחת, כאמור, והדרך שלה.

יש נשים שעבורן זו רק מציצה, כמו להכניס אצבע לפה; משהו שהן עושות כדי לרצות את בן-זוגן. יש כאלה שנהנות מהמעמד ומיחסי הכוחות שהוא מייצר בין הנפשות הפועלות, והלחיים שלהן מסמיקות כשהגבר שמולן מוריד אותן על הברכיים. אבל אצל נשים מסוימות, סגידה אוראלית היא כמעט מצב מדיטטיבי, שמגלם בתוכו עירוב של שקט נפשי, התמסרות, מצב פשוט שבו יש פעולה אחת לה יש מטרה אחת, ודבר אחר אינו חשוב, גם אם רק לרגע. הכל שוב קל, כמו פעם, כשהחיים היו פחות מסובכים. 

אחרי כל השנים האלה וכל הפורנו שנצרב אל הסינפסות שבמוחי, התנוחה המסיונרית הישנה והמשעממת הייתה ונותרה האהובה עלי - והדוגי תסלח לי בעודה נדחקת למקום השני. משהו באינטימיות, בקירבה הפיזית של גוף אל גוף מצד אחד; וביחסי הכוחות הגלומים בה, כשהזכר רוכן מעל הנקבה ומרתק אותה למקום, והיא משלבת את רגליה מאחורי גבו. והסוף, כשהם מביטים זה בעיני זה ברגע בו הוא מגיע לפורקן ומזריע אותה, והיא מחבקת אותה חזק אליו, כדי להשאיר עמוק בתוכה מזכרת ממנו.