כנערה כתבתי לי כמאט כל יום
בסתר, על אהבה ורגשות
על מה שעל ליבי, ישבתי
בחדרי הקט מאחורי הדלת
מבלי ההצקות של בני גילי סביבי.
פגשתי לי בחור נחמד
הוא לא מבית ספרנו, אינו
יודע הוא עלי דברים כמו אחרים.
אינו צוחק הוא ממראי או מהריש המתגלגלת, פשוט קיבל אותי כמו שיש- אני.
כיום אני כבר לא ילדה, לא
נערה תמימה, כיום אני אישה
בוגרת חזקה, ראיתי בחיים דברים
שלא יתוארו ומחילה רציתי לבקש
ממני כנערה, על כל הסבל שסבלת
בתור ילדה קטנה, כשהתבגרת
כאב הלב רק מלראות אותך,
כשהיסתכלת לך במראה ראית רק
אכזבה, הרגשת פגועה וכאובה
עם שיברון בלב, הרסיסים היו פזורים בין הכיתה לבית, שום בן אדם
אינו ראה אותך מן המרחק,
רציתי להגיד סליחה על הכאב
אשר נגרם לך, כצופה לך מהצד
אומרת לך עכשיו, הרי אותה ילדה פגועה- אני היא והכאב כל כך מוכר
חודר אל תוך עורי, גופי ונשמתי.
לולא הרגשת טיפת חיבה
מן אנשים הללו, אולי הית היום
אישה אחרת לגמרי.
טיפה של יחס, אהבה, חיבה, חיבוק
מילה טובה כל כךהמון היה עושה, עוזר ומחזק, ילדה בגיל ההתבגרות
כמוני,כמו רבות.
סליחה רציתי לבקש ממני בילדות, בנעורים, בגיל ההתבגרות.
