מאמי שלי, יקירתי סולריס, כל כך הזדהתי עם הפוסט הזה שאין לך מושג. אמנם אני לא נשלטת ואף.פעם לא היתי, אבל זה כן נגע בי מכיוון שאת בטח מנחשת כי את מכירה אותי כבר. הזכיר משהו אישי, כואב, שיצאתי משם כגיבורה ושום דבר שהוא אמר לי לא התגשם, נמשכים אלי למרות שאני אמא, למרות שיש לי קצת בטן וסימני מתיחה מההריונות גברים נמשכים אלי, לא אכפת להם מהפסים הלבנים.
אני שולטת מלידה כבר אמרתי זאת לא פעם פה בבלוג, נכון אמרת סולריס יקרה שלי ששולט לא רק בהצלפות ובכאב, שולט גם ביום יום, מראה על חוזק על נאמנות כבוד ונחישות להיות שם בשביל הנשלט/משוייך שלו. את חייבת להיות חזקה ובת אדם קודם כל. לא משנה מה ההסדר בינכם, כבוד הדדי זה הבסיס. תתנו מעצמכם ותקבלו בחזרה. חיוך, ליטוף, הצלפה, כאב מתוק, פחד מהול בחום והתרגשות מהצעד הבא שלי... הוא/היא יכול/ה לקום וללכת בכך רגע.. אבל הם ישארו.. מההפנוט והסקרנות של מה יהיה הלאה. ואת.זה חברי היקרים ניתן להרוויח בכבוד ובעבודה הדדית, לזה קוראים אמון. ברגע שיש לך אמון יש לך הכל.
שיהיה לכם בוקר טוב, סיימתי משמרת לילה.
סולאריס שוב תודה לך, על ההרגשה של הלא לבד.
תמיד שלך, מון
