על הדבש ועל העוקץ

שאתה בכובע של מורה/מדריך/מוביל/

יש לך אחריות, לא רק תלתמידה שלך אלא גם לעמך 

יש לך אחריות לא ללכת לאיבוד, 

איזו זכות גדולה זו להוביל גורה חדשה לפתוח תדלת, להשריר ערכים, לעצב אותה כאהבת נפשך, והיא מתוך תמימות ותחושת ביטחון פשוט סומכת עלייך 

מקבלת גבולות, מתנגדת, נענשת, לומדת ומתיישרת ובסוף גם יוזמת לבד 

בתוך הגדילה שלה היא הופכת מגורה לחתולה קטנה וטיפה מנוסה, כמוב כל גיל התבגרות, היא נהיית חצופה, ההורמונים משטוללים, פתאום המנטלי המדוייק שהיה מתאים לה, כבר לא כזה מתאים 

פתאום יש בקשות הזויות כמו לעלות במעלית לבד, או לעלות על כל מיני מתקנים חדשים שפחות בגבולות שלך כרגע כמורה 

כשהגורה שלך גדלה ורוצה לעוף, בלי קשר לרמת ההערצה שלך אלייך, קיימות שני אפשרויות

1. להתעקש להמשיך הדרך הזו ו"להתאים"/ לסדר את הגבולות מחדש 

והשנייה לשחרר, לתת לה לעוף לשחק בחצרות אחרים לאחל סשנים שפויים, בטוחים, ובהסכמה 

אני בחרתי לשחרר כי ברגע ש"אתאים" את עצמי אלייה, אני מאבד את עצמי, זה הגבול שלא יכול לזוז בחיים אצלי כשולט, אני קודם כל אני ואני קודם כל מביא רק את עצמי 

מפתה/ מסנוור/משכר עד לא ידע 

הגיע הזמן הזמן לחזור ללמד את עצמי עד שתבוא לביאה או גורה חדשה 

לחיי האותנטיות🥂