לפני 10 שנים. 21 בנובמבר 2014 בשעה 10:03
לא יודעת למה ומה עבר לי בראש, אבל לפני שיצאתי עשיתי שורה לבנה. שתי שורות. אחת בצד ימין ושניה בשמאל. פגשתי אותה בבית קפה בעיניים נוצצות. השמיים מעלינו נדמו פעורים. מה שלומך, ואיך החיים, שאלתי אותה. שלומי טוב, והחיים טובים, ענתה, ושלומך? שלומי טוב, עניתי, מזג אוויר יפה, לא? מזג אוויר יפה, צחקה. צחקתי גם אני. הייתה תחושה טובה בינינו. לא קוויתי לכלום. חוץ מנסיעה לגרינלנד, לפני שאמות. לצפות בקרחוני ענק זוהרים בלובנם המסמא, לראותם נפרדים מהאי וצונחים ברוב הוד והדר לאוקיאנוס. מומחים אומרים שהתופעה הזו תביא, אפילו בקרוב מאוד, להצפת היבשות ולמחיקה של 80 ערי חוף ברחבי העולם, ושהאנושות תשתנה עד בלי היכר. אז הייתי רוצה לצפות בזה. אני חושבת שזה היה מפיח בי רוח חדשה.