צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

המתת השור

לפני 10 שנים. 31 בדצמבר 2013 בשעה 2:24

לפני 10 שנים. 30 בדצמבר 2013 בשעה 14:48

is overrated but love is not

I am getting through a major crisis but I am getting over, little by little

sometimes it is worse; sometimes it is not

I am getting over the fact that time is not a killer but a bonifier

i am getting over the fact that death is not the ultimate and only issue

and many others

 

 

לפני 10 שנים. 29 בדצמבר 2013 בשעה 11:11
לפני 10 שנים. 29 בדצמבר 2013 בשעה 10:07

הן מסיבות בריאותיות וגם מכיוון שלא מצאתי את הנכון

לבסוף מחוסר עיניין....

אני קוראית לפעמים בלוגים של נשלטות שכותבים על פני דפים שלמים את אהבתן תשוקתן לשולטיהן גבריהן...

זה ממלא אותי כל פעם בסוג של הרהור קל....אנני רואה בדבר זה מניעה לחיי יותר...

לא כולן רחוק מזה מעוררות את הגיחוך שלי אני יודעת מילה קשה...

אין ברצוני לשפוט אף אחת ואף אחד...אך אני רואה את העולם כמקום קשה כיום....ואחד בו אני חייבת להעבק ממש

אז סליחה ...אבל אין לי מקום יותר לדבר הזה

כל יום כמעט, חדש...

צר לי שהמסר העיקרי שלי הוא זה של כעס בוז מעבק וצר אך אין דבר

חשוב לכתוב ממקום אמיתי ולומר מה שנרגש ממש

יש לי חבר קרוב...למעשה ...בעלי הראשון שחולה בסרטן...את ההודעה קיבלתי מאט זמן אחרי שירדתי מהארץ...

זו לא הייתה תקופה טובה בלשון המטה

הוא כבר היה עייף מאוד מלחיות..מזה אני פוחדת הכי הרבה ....

זהו המצב שבו אבי נרדם לעד...

האש כבתה...פשוט מאוד

לפני 10 שנים. 27 בדצמבר 2013 בשעה 11:25

שבמשבצת הקודמת היא זאו

החיים הם עמק הבכה...מי שה רוצה להסתכל לחיים בעיניים  יודעים את זה היטב...המצב הנורמאלי למעשה הוא זה שמדוכא .....לכן קיימים כל כך אמצעי בריחה מהקושי שלהם...והינהים גם בדסמ

אני חשה כיום את התחושה שגמרתי את כל המלאי שלי לפליאה והערצה...לכן המבט שלי הכל כך קודר על האנשים במיוחד ....ומתען כבד של כעס....

מה שחש EVAN SCOTT PERRY הוא במידה רבה מה שאני חשה כיום

אחד הסיבות שהפסיכאטר נתן להחלטה שלו להתאבד הוא שמתען החיים העתיד לבוא היה מרגיש כיותר מידי עליו...

ביחד עם זה, הרגישות שלו הכל כך גבוהה הוא שהביא לכל כך הרבה חוכמה ...אך לכל כך הרבה סבל...

אני מודה לאלה, למשפחה שלו שהיה להם את העומץ ואת הטוב לב לעשות את הסרט הזה כדי שאחרים כמוני במידה יבינו באופן ברור יותר מה בפנוכם...

ובמה קשור הטקסט הזה לבדסמ " אומר את זה פעם אחרת ....

בינתיים, אלמד עמוק עמוק מה שאבא שלי לימד אותי רגע לפני מותו

חובה לחפש את היופי בחיים...ולא להסתפק בקל ובמכוער

לפני 10 שנים. 25 בדצמבר 2013 בשעה 21:17

לפני 10 שנים. 25 בדצמבר 2013 בשעה 15:46
לפני 10 שנים. 25 בדצמבר 2013 בשעה 8:02

passion is dreadfully overrated I am afraid

לפני 10 שנים. 22 בדצמבר 2013 בשעה 13:42

אני מכירה את כל התריקים...

חוסר פרגון, חוסר חום, חוסר רגישות, חוסר הבנה במה שניקרא אהבה אבל במיוחד את המושג הזה : את הכישרון להטיל את האשמה על האחר במקום על עצמו...

כאשר הביטחון עצמי אינו חזק, אזי קל לערער בו באמצעות כוחניות פביכולוגית...רק אחרי כמה עשרות בשנים, למדתי להכיר בכל שבב של כוחניות כנגדי וכאשר ביקורת באה ממקום לא נכון....

עולם הבדסמ מורכב מאנשים רבים שמניעה העירית שלהם זהו שימוש בכוחניות על מנת להשיג את מבוקשם בלי ללכת יותר רחוק גם באחריות הדבר...

זה עוד יותר מורכב כאן כי זה עוד יותר קיצוני...לכן רוב האביוז בא מנותני שיעור למניהם שאין להם שום כותרת לא של רציניים ולא של אוהבים....

לפני 10 שנים. 22 בדצמבר 2013 בשעה 13:29

http://www.haaretz.co.il/1.2195104