המתת השור

כן... שחר של תקופה חדשה...בשבילי, בשבילו.
אין לי מילים
כדי לתאר את השקת שבי כאשר אני פוגשת אותו שוב בלילה אחרי יום עבודה
אתמול, דיברו הרבה על אהבה...הפקות למינהם...המילה געגוע חזרה הרבה...
געגוע שקתה כאשר מגיע סוף היום....
פעם, כתבתי שלאהוב זה להתחיל משפט בבוקר....ולדעת שאותו רעיון, אפשר להשלים בערב עם הבן זוג, לא לחכות למפגש ההיפוטטי ...פעם או פעמיים בשבועיים...ולדעת שבכל אופן, המשפט ילך ליבוד בים של חוסר נוחכות...
אני קיימת בילדיו...איני קיימת בילדיו...מאט בטוח ...הרבה שאלות אין יותר ...ההווה לוקח את מקום העתיד ...החלקים של המפה מתמאלים בעצמם...החיים מסדרים את האנשים כפי שהם צומחים, כמו פרי שעוזב את העץ
אכן כן, אחרי שנים של הליכה, אני פוסעת לאטי בדרך המלאה עלים של סתיו, אוויר זהיר של הבוקר, לכיוון החיים.