המתת השור

סוג חדש של אינטימיות ציבורית
אין אפשרות ממש להשתיק את המחשבות הרצות פנימה פנימה
בלי לרצות שמיהו יציץ מעבר לחלון
ויראה את הבדידות של הבלוגר

מגיל 12 אני כותבת "בלוג" ...על צחברות מוזרות כאלה...מה שיכולתי למצוא כדי לשפוח על זה את עודף החיים

הימים האלה מוזרים

החורף הזה יהיה בהחלט פניה עמוקה פנימה למשהו אחר...לא לינארי...ךךא ספק יותר פרברטי...אבל גם...כאילו העולם סוף סוף פתח את דלתותיו.

למה ? אין לי מושג. לפני כן, היתה לי הרגשה שיש לי רק עתיד.
היום, הרגשתי היא שיש לי רק עבר

ביי ביי לילדות הקשה...נשאר רק אנה קרנינה...או אולי מדם בוברי, שתי הסיפוריים המדהימים האלה על נשים של המאה ה19 שרצו לחיות יותר....שרצו לחיות ממש...לצאת מחוץ לחומה החונקת של החברה הבורגנית ותשוקתם ליותר, פשוט לאהבה, יוץר נכון לחיות את חייהם, שלחו למותם...

אני משתכלת היום לרומאנים האלה דווקא כתובים על ידי גברים, כרומאניפ ראשונים כתובים על נשים ממש...ותשוקתם האין סופי לחיים.

אהבה של ליידי שטרלי זה משהו אחר. יש פה משהו יותר מעמדי...שלוקח יותר מדי את מרכז הסיפור. סקס משום מה לא סוחף אותי בתוך נשמת הנשים המתוארות מעלה....

3 ספרים שהייתי רוצה לקרוא שוב בזמן האחרון...אם היה אפשר ברוסית הייתי עושה זאות...אולי ?