הדבר הטוב ביותר שקרה לי כאן הוא הבלוג הזה.
הזמן היה תמיד מרכיב אובססיבי ומרתק עבורי. לא במקרה לומדת תולדות האמנות ופילוסופיה. שם, אני רואה את אמפקט הזמן ישיר עד אלי. אידאות נהלמות. לא באומנות. אם אתה יודע לקרוא, אתה יכול לדבר עם דבר שכזה. אבל לא רק.
פרספקטיבה היא הדבר השיני. הזמן מחכים אותנו...או - כמו מיים עומדים- נודף רח של ביצע ממנו. אם לא נכנסים זרמים חדשים בתוכינו, אין הנשמה מחדזת את עצמה ומשהו נובל.
לפעמים, הפרספקטיבה הזו הולכת מהגדול לקטן, מהקרוב לריחוק, מהזניח לחשוב וכל הצבעים שיש באמצע. נרציסיזם יכול להיות בקצה אחד של הקשת. שכחת עצמית בקצה השיני. בכל אופן, התנועה כאן שולטת. יותר מדי לפעמים. גם התנועה טועה לפעמים.
משהו קרוב אמר לי : תפסיקי להתבכיין. תסמכי על מה שיש לך. יש לו 22 ס"מ ...בתחת, בפה...פשוט תקבלי ותשתקי.
יש משהו במה שהוא אומר. אושר זה עינין של פאזה. אטיטיוד....האומנם. ?
לפני 16 שנים. 15 במרץ 2008 בשעה 10:38
