המתת השור

זו קו שעוברים כמו שעוברים קו של גבול. כך זה מרגיש.
כל ההתלבטויות המוסריות שלנו מלווים בהרבה היסוסים. יכולים להגיע לשמה כמעט ולא כמעט, בצעדים רדומים, במחשבות לא ברורות. אך כאשר עוברים את הקו הזה, קשה לחזור ממנו

אני רואה בחצית הקו הזה מטען גדול של פחד שסוף סוף, כאשר נעשה, מלווה בהרבה שחכה, כאילו הרדמה של הרגש באותו רגע . אני קוראת לזה : ציניות

אין בזה המובן הקלאסי של המילה אלא אם רואים בציניות את ההיפוך של התמימות, אז כאן, זה לוקח מימד נושף: אובדן אימונה

אנו מלאים קוי חציה. כי בלעדיהם, היינו מסתובבים בחוסר מוחלט של תקווה. לייסם רגש מסוים שולח אותנו לככב לכת אחר שכולו חוקים אחרים - אין השלייה מזה- וכאשר כן אנו צועדים את הצעד הזה, כמעט ואין מבחינה נפשי חזרה ממנו. נכנסים למרווח שהוא כולו שונה, אחר, שלב אחר של היתפתחותינו.

החציית הזו מפסיקה להיות מלווה בפחד פנימי, המום...וקל כל פעם לבצע אותו. כאשר כן הוא הופך לרגיל, המבט על הגבול נאבד.

פעם, בקורס לקרימינולוגיה, שאלתי את עצמי למה יש כן אינדיווידואלים ששומרי חוק ואחרים לא....או יותר נכון : איך זה שיש אנשים שיכולים to act on their impulse ?
תשובות רבות לא היו לי מהקורס הזה...אם בכלל...אך דבר אחד הבנתי : הפסיקו לפחד.