לפני 16 שנים. 24 ביוני 2008 בשעה 21:54
אמות כנירא בלי לתת חיים ...ללא ילדים. מאוחר יהיה מדי....ועיקר הדבר הוא החוסר יכולת לבתר על חשיבות עצמית.
שמעתי לא מזמן את הזמרות האלה. הזכירו לי את עברי בתור זמרת אופרה. הקול מזקן כמו כל דבר. גם שלי. רציתי כל כך לתת חיים פתאום לבת, שכן אוכל להוריש לה את מה שאלוהים - תקראו לזה איך זתירתו - לי...בין את 3 האוקטבות שלי. רציתי לתת לה קצת מעצמי שכן תוכל לפרוח כמו פרח.
אך לא יהיה, מלבד אם החיים שומרים לי הפתעה כמו שהיה יותר מפעם אחת.
במקום זה, אפרוש מהעבודה המפרחת שלי, אעשוב את העישוקים הלא חשובים שלי ואתחיל לעשות באמת מה שחשוב לי : ללמוד פילוסופיה ומוזיקה...
פילוסופיה : האבת זקונים
מוזיקה : מה שנתן לי את הכוח לא למות תרם עת. אהבת חיי, אהבה הראשונה שלי...ושאיני רוצה לפעמח. בשביל מה.
רק את התחושה הזו של יופי שממלא את הנשמה וש לא ניתנת להסברה...עף פעם.
חושה הילאית של יופי.
חיים
נישה יחדה של אהבתי לחחים האלה. מתבחת בין ארציות שלנו ומיסתורין של הנפש. מוזיקה. אפילו לא סקס...רק מוזיקה
