לפני 16 שנים. 11 ביולי 2008 בשעה 20:52
שהכל נדמה לי שאוכל לעשות.
המחסומים עצומים. הוא אומר " חס ושלום שתתני למשהו להתקרב אליך"
הוא צודק אני יודעת...אם הוא אומר, הוא צודק...הרי הוא רואה אותי כל יום, מבחוץ...ואין אמדת תצפית יותר טובה...
אז אני מפנתזת...כמה שיותר...בכל מצב על כל מצב...בעיקר, אני מתפרפרת...כי הפרמנטי, הקבוע, התמידי הם מפחידים אותי הכי הרבה...עוד לא המרתי מהתסביך הזה הבסיסי....עוד לא גמרתי לגדול....הכל פטוח...כי לא כלום סגור...להנאתי.