היא מתה מאט זמן לפני הסכמי אוסלו. 1993. אהבתי אותה מאוד. היא הייתה גרה באנגליה בwest sussex. הינו מגעים באוניה שהיתה עוברת את התעלת מנצשה מאוד לאט כך שיכלנו לישון לילה כמעט שלם. הייתי אוהבת את הנסיעות האלה, לא רק בגלל שהייתי הולכת לבקר אצל אישה שאהבתי ולרוב היתה מבינה אותי - כך הרגשתי- גם הנסיעות האלה דרך הים היו נותנים לי את ההרגשה שאני מתנקה מהפאריזאיות שלי ....הרגשתי כלכך מלוכלכת מהאבק של העיר...מחוסר אור וירק. המפה הפרוסה של הים הלילה הייתה מחזירה לי את קו העופק הפנימי שלה הייתי כלכך מתגעגעת
הינו מגעים בזמן הקיצו של הלילה האנגלי הפעם. גם נמל אפור, ענק, אנשים עייפים שקטים מהלילה הקצר...אבל מלוכדים יחד עם הרוח האנגלית שהיתה נשפת על פנינו. דרקון לא היה בעיה...כבר הינו במכונית של הדוד נוסעים לאט ונכנסים עמק יותר בנוף האנגלי...הייתי כבר אחרת, יותר זרה לעצמי. יכולתי לשכוח מאט מעצמי, להוריד את הבאנליות, את האנונימיות של פאריז ולחוש את האקזוטיקה של הארץ הזו, מולדתי השניה...מן תת מודע מתחת לקורטקס...כאן, שוכש פנימה, שפה ידועה אך עדיין לא שלי ממש.
הנסיעות האלה עם הדוד היו למעשי אמוריפ להתגלות בעתיד הקרוב בישביל אחדות מיהן, פשוט גורליות במיוחד
לפני 15 שנים. 20 ביולי 2008 בשעה 21:08
