לפני 15 שנים. 7 באוגוסט 2008 בשעה 21:30
שנתיים בערך, כדי להתחיל לאהוב אותו. פעם, יכולתי לאהוב מהר. לא היום. וזה סוג אחר לחלוטין של אהבה.
היום, בפעם הראשונה, יכולתי להבחן בניצוץ
אהבה שקטה, בטוחה, לא סוערת. אין אפילו שעלה על מחר. העתיד הוא עכשיו, ביום יומי של 2 עולמות, אחר לי השיני שגודלים ביחד.
אני לומדת לשמוך יותר אך לא במובן השיתחי יותר. אין שעלות יותר על איפה ניהיה מחר, אין סוגיה של מחר איפוטתי. זה פשוט קיים...בלי ניצוצות אך לא משעמם. לומדים להכיר אחד את השיני, צעד אחר צעד, כמו בניה של בית לבנה אחרי לבנה, בלי אפילו לחשוב על זה יותר מידי.
סוג אחר של אהבה