לפני 16 שנים. 18 באוגוסט 2008 בשעה 22:27
כמה חודשים...ומקרב לקרב, אנו מצליחים להכיר זה את זה יותר. זה לא פשוט, אפילו קשה, אפילו אתגר שלא היה לי מוסג עד כמה
שמה ומשהו זעט והרבה...כמו למות בגיל 50. התחלות של אמצע הדרך. אני לומדת לצחוק איתו, להתעצבן אליו כל פעם עם שיפור נושף. להדוף אותו, לסובב אותו פחות ופחות. אך מה שהכי מפתיע, זה להכיר אותו.
כמה עמוק בן אדם הוא ?
פעם, זה היה לי מוזר אפילו לחשוב על הביטוי " חבר שלי". על חתונה, אפילו אין לחשוב. היום, הבטוי הזה כלול בחיי אפילו לא נושא משמאות. פשוט לא קיים, כי אני לא קיימת יותר דרך " החבר שלי". אני כאן, על 2 רגליי, ראש אחד מכוון תמיד ליותר ידע, בךי צורך לרגל שלישית, למתווח אחד. פשוט, אני ואת חיי....זהו