אתמול בלילה, רצו לי במהירות האור נדמה לי מחשבות בראש...אומרים שאחד האפקטים הוא ששוחכים חלקיק שניה אחרי את המחשבה הקודמת שפרצה בראש....בגלל זה, הייתי מנסה בכל כוחי להחזיק במחשבה הזו העוברת כאילו הייתה אחרונה...כל כך נהנתי האמת...כי הייתה לי הרגשה של פרש ממש, של טיול בפינות שלא ביקרתי עף פעם אך מה שמיוחד ממש ברגעים אלה, הם ההרגשה השונה כל כך של הפרספקטיבה על הדברים.
בזמן האחרון, צפיתי בסרט המסביר ומתאר את רגשות החיות. סרט מרתק מרגש ומשונה בהחלט...כי אפשר לחוש היטב הוותרות הרגשות בקונטקסטים שונים לגמרי.
בקול של סיגורניי וויבר, אגב נרטיבית ונכונה כל כך באינטונציות היה אפשר לחוש את הריגוש ממש כאילו היא גם הופתעה במהלך כל התוכנית כולה....ומילות הסיכום שלה לא היו פחות פיוטים מהטון שלה כאשר היא לחשה כמעט....למעשה, אנחנו לא לבד.
האדם מחפש בחלל שכנים באידן המודרני כי הוא מרגיש לבד, בודד. כאשר למעשה, רק צריך להשתכל סביבה כדי להבחין שהשכנים ממש, טרם אף בקושי הבחנו ....
לפני 15 שנים. 9 בספטמבר 2008 בשעה 19:37