המתת השור

כדי להתמסר, צריך להיות אוור לדעתי. ואיני יכולה להגיע עד לשלב כזה של ניתוק
או פשוט צריך לאהוב אתזה....ממש ..או לשכוח מהאגו ...מצרך יקר ודל אצלי.
או כל הדברים האלה ביחד ...
בהתחלה יכלתי להתמסר לו....ופתאום הפסקתי. כעסתי באמצע והדלת נסגרה.
אני יודעת שזה עינין של savoir faire גם אצלו. אך אין לי את הסבלנות לחכות.
המסכנה ברורה לי. שמורה לי בכול זאת ...אלה החתאי פשרות שאנחנו עושים עם עצמינו ושתמיד כועבים ...
הבעיה היא גם הבעיה של שעמום ...שעמום עמוק וגם, אני חייבת להיווחך, התנגדות פנימית ועמוקה שלי, משהו שסוחף מהבסיס כאילו ביסוד האישיות
יש לי את הרצון להתמסר...זה קיים אך הדרך לשמה רצופה בחומות עווים
הדיבור שלי לא נועד לפתרון...אלא יותר על ניסוח הדברים...כך שאשאר למרות התסכול בסתיקס של האמצע...שמה באיזןר הדימדומים ...בלי לסחות ובלי ללצלול ממש...אפילו לא בצומת דרכים \\
אוף...כמה סבלנות צריל ....