משתכלת אליו כמו עם עיניים בלי רחמים. מחפשת את החוכמה אצלו, לא רק המכנית אלא השכלית.
אני תיפוס קשה בעינין הזה. לא יותר מדי לא מספיק...לא צריך הרבה יותר כדי לשעמם אותי. במיוחד, אני מקשיבה חכול תשובותיו אל המבחנים שתומנת לו. מקשיבה אם סטרוקורת התשובות סיסטמטית או מקורית, הכוונה אם יש מחשבה קראטיבית, אינטרקטיבית. או שכול שאלה זורקת אותו למסקנות נדושות וקיימות כמו סלא בראש.
גמישות המחשבתית ורגישותיהן כול כך חשוב לי. זה אומר לי אם האדם ממשיך לזרום או שהוא נעצר בשלב מסוים של הבגרות ואין להתקדם יותר - הוא ואני - למחוזות רגשיות עמוקות יותר.
פגשתי בחיי כול כך הרבה גברים...שכבתי עם כול כך הרבה גברים. אלה שמדברים המאהבים בודדים כאילו זה הרבה מצחיקים אותי. אין אני יכולה לספור יותר מרוב אלה שעברו על הגוף שלי...או ההיפך...
אבל כן זה הקנה לי ניסיון...מכישלון לכישלון - למדתי שאני לומדת בדרך, מעבר לצורך שלי בחום ואהבה..להיות יותר מחוברת לעצמי.
אני לא מתמזגת יותר לאחד...רק לרגע קצר...השאר הזמן, אני זזה לי בתוך עצמי, עצמאית מנותקת לפעמים אך עולם שלם כבר. אין לי את הצורך להשלים מה שחסר...כי לא חסר יותר...רק הרמונית התגובות, ריקוד אינסטיקטיבי של 2 אישיות בוגרות, מלאות ורעבות לחשוב, לחיים
לפני 15 שנים. 29 בנובמבר 2008 בשעה 8:06