לפני 15 שנים. 16 בינואר 2009 בשעה 21:21
אני כ"כ מתגעגעת. חייתי כמעט כול ערב חוויה חדשה
וזה נעלם ביום אחד בהיר ...פתאום כך, בלי התראה מוקמת.
חושבת על ערב אחד הוא חוזר בראשי...והלב תובע בהתרגשות רבה
היתכן שהזכרונות האיומות יעלמו כן כדי להאשיר היום את אלו הרגעים שהינו מאושרים כל כך?
ברחתי למעשה בעולם שכולו היה תענוגות. לא ראיתי את הרעה הבא לבסוף. האושר היה מרתית כל כך שהכול נעלם מסביב.
חייתי חיים משוגעים וטובים. חייתי גם חלום. לא משנה אם כן או לא יכל להמשיך. בחיים יש כל מיני סוגים של חלומות.
נרתעתי היום לקרב אמיתי של המציאות הלא נעימה של איזון כלכלי, משפטי. שנה כבר ועוד קצת, יכול להיות שכרב רואה הסוף
ומה יהיה אחרי זה? רק החיים יודעם. בטוח לא אני.
כיף נורא לחיות בדסמ הרמוני אשיר. כמו לחיות בקומה האחרונה של מגדל איפל
מוזר שהערב, נזכרת סוף סוף באושר הזה.