המתת השור

שהלילה, אתחיל לספר סיפור -אמיתי אגב - שלא כולם יוהבו שיסופר. אבל סיפור הוא קיים בפני עצמו כמו עולם ניפלא רק מעצם קיומו ובתוכו, תמיד נדמה שנמצא סוד קסום וגילויים מעירים מחשבות.
אני יוצאת מקריא של עוד ספר של גרסיה מרקס, נוסף על "מאה שנות של בדידות" שקראתי בהיותי נערה בלבד ושאז, השאיר לי הרגשה של מגיה כה מוחשית שלא יכלו להישכח בזמן את הצבע של האור ואת רוחות הנישארות, בודדות על הדרך שגורלו להישכח על ידי היסטוריה.

הוא כותב, על פני 605 דפים את סיפור חייו באוספים של סיפורים קטנים שרובם אני לא מצאתי כמענינים עד הדף 236. ואז הבנתי, פתאום כוודאות ברורה שכול סיפור, קטן שיהיה, עולם ומלואו, לפעמים פנינה, ליעתים כמה שורות בודדות אך פועלות תמיד כהבטחה סמויה. עם כמה מילים בלבד, הוא נותן לכול אחד מהם את הרושם שמשהו פנטסטי הולך להחרחש. וכולם נופפלים במלכודת, בידיו המספרות, בפשטתות הזכרונות. כלום כמעט אינם ללא סוף ואת שלו, הוא מסיים בשאלה כי כולם יודעים את סיפורו, את סופו. מרקס אינו מתעסק כאן עם נאטיב אלא עם המטריה של החיים, מפעתינו של זרכרונות.

זה היה הלילה השלישית שלנו ביחד. אני לא מרבה במפגשים מהסוג הזה. רטיעה קשה מקורה אצלי מלהכיר אנשים חדשים, לשבור לתוך עולמם ולהרגיש בנוח מביקורי הקצר. אבל הוא כן התעקש והדבר קרה, כמו לא כול אנשים שיודעים להתעקש נכון. איש שחי בוילה יפה ויעילה, בנוחיות ובעושר ברור, בלי יותר מדי אפקטים אך מספיק כדי להרשים את הסביבה ואת עצמו. לא עשיר אמיתי. רק ישראלי מוצלך ש עד היום, לא הבנתי לגמרי מה הוא סוד פרנסתו.

בדסמ הוא כן אם לשפוט בכמות האוויזרים שהוא אוסף בארונות של חדרו, מכוסות במראות ומתפרסות עד גובה התיקרא. הארסנל היה מוכן ופרוס על השולחן, ועליו דוגמאות של דילדואים מכול המינים ומכול הסוגים, אם בוורוד אם בגודלמפחיד, אם או בלי ביצים, אם או בלי מנוע. אלה בכל אופן התבלתו לעיניי לפני שיכולתי להבחן באחרים, יותר סודיים ועוד יותר מוזרים.
הקולקציה הזו נתנה לי מייד לחשוב מחשבה על מרכיב מהדום המזדמן הזה שיותר מאוחר יתברר לנכון. אבל בינתיים, הוא היה די עסוק ולשכר אותי עם ייו משובח כאשר בתוכי, ידעתי שרק סיגריה של גראס טובה מספיקה כדי לשים אותי במצב רוח הנכון.

אני מנותקת אך אין דבר בפניי שיכול לעצור אותי כאשר משהו מתפרס בהגיון מיניי. אני נותנת לדבר לקרות ושום דבר - מעבר לאינסטינקט שלי - לא יעצור מגורלו של הערב הזה להתגלגל. יש רעש ואיני אוהבת רעש. המוח שלי זקוק להרמוניה כדי להירגע. אני נותנת את ארוותי להיגלח על ידו ומהר, הפוט השמן שלי, פות מרופד של אישה בשלה חוזר לרגע למן בתוליות ראשונית של ילדה. כ"נל קורה לישבן שלי, מוקום מוסתר בין הפלחים גדולים של בשר, המקום הקדוש ביותר של רבבות מאלה של הגברים שאוהבים את התחום.

זהו הרגע שמתחילה לאט להופיע את תחושות הפאסיביות אצלי, הרגע שהאישה שבי, מלאת בכיפליה, הופכת לחיית סקס שאינה מגלה את זהותה רוב הזמן, פרי של עבודה קשה של גבר לאישה.

א. אוהב אותן מלאות, אפילו מאוד, עד מאוד מואד הוא אמר לי פעם : " עד 140 קילו" הוא לחש לי פעם עם זיק וברק בעיניים שלא השאיר הרבה מקום לדימיון ומייד אעלו לי תמונות של ים בשר לבן, שדיים נפולות ושוקיים ענקיות. תמיד רציתי להרחיק אתעצמי מן הדמוי הזה אך חוששני שלמרות כול המעמצים שלי במהלך השנים, התוצאות לא רחוקות מלהיראות כמו וונוס פוטנטה, גוף גדול, ראש קטן וים של מיניות מוסתרת, מפוטלת בפחד ותיסקול.

הוא אינו מפסיק להתפאר מיופיי ומאפקט גופי על בטנו הלוהטת עכשיו. אנחנו - כמעט מאותה נשימה - מסרתתים מהר תסרית של סשון : את רועה את הלולעה על התיקרא? אני הולך לתלות אותך משם כאשר תלבשי את המגפיים האלה ..." והיד משלימה את המילה כאשר הוא מראה מונחות ליד מיטתו זוג שחורות עם עקב של יותר מ15 ס"מ, דבר שמבטיח את חוסר כול טנועות אפשריות כאשר בהם אהיה כלואה וכבר אני חשה בין רגליי את הלחות הידועה. והוא ממשיך בלחש: " ואם תיהיהי ילדה טובה, אביא לך מתנה שלא תוכלי לסרב לה."
ידעתי שהממתיק הזה, הוא ידע שרציתי מעל כול דבר אחר אפשרי, בהביאו לביתו אישה שכן תהיה מוכנה לדפוק אותי כמלכה

המשך יבוא