המתת השור

כול דבר
נסיע להודו. אהבה, מוזיקה, קול מלטפת
אני הרגשתי אותו כפול בתחת שלי. גמרנו ביחדץ הפסקתי לפחד
היום, ראיתי דלת נפתחת לעתיד, פתוחה מול עופק ורחוק,
רחוק מפה, כלא זמנית
צעד אחד קטן בתוך עצמי, צעד ענק מתוכי אל העולם הרחב.
הוא ישן לידי. הגוף שלו מזיע ונודף ממנו רח של ילד גבר. כול כך שונה וכאילו פעם ראשונה דיברנו באמת. אחרי כמעט 3 שנים, בפעם הראשונה, הורדתי קצת את הנשקים ולא הרמתי מחסומים.
אני טירה
הרבה רוח
קצת תקווה...לא ידעתי שהבדתי כול כך הרבה דם על שדא הקרב של החיים.
אבי גוסס. הוא בקרוב ילך ממני. שרה גודלת, יותר אישה כול יום. אחי נעלם, גם אמא שלי כבר לא מדברת. נישארנו אני ואחותי המתחילות את החלק השיני של חיינו
כנירא, לא אביא ילד מביטני לעולם. אמות אקרה בלי המשך. היא לא. היא רואה את ביתה פורחת כמו פרח יפייפה. אישה חכמה אחותי. אוהבת אותה.
העבר יכול תמיד לדאוב איך שהוא. איך לסלוח?
אנחנו פסיק קטן על פני האדמה וכול אחד הוא נס גדול ביקום. איפה האמת? פעמיים
כאן וכאן
והאהבה...מה שהופך כול עלוב חיים למלך....לפני שבוע גילו פורטרט של שקספיר שציירו בעוד היא היה בחיים. רואים שהצייר ניסה להביא את כול חוכמתו של הסופר בעייניו. הוא ידע כנירא על מה הוא דיבר.
סיכום יום
סיכום לילי
החתול שלי ישנה עתופה בשמיחה. הגבר שלי גם, עתוף בלבנה. שניהם מוגנים, שלווים. רק אני מנסה להבין משהו קטן ביום חורף הזה...מה זה חשוב עכשיו. שקספיר כתב כבר הכול.