מעבר לכוחותי כבר
להכניס שפחה בזוגיות גורמת להרבה שינוים. הדינמיקה הזאו כבר מאוד שונה מזאו של זוגיות
ההרגשה שלי כאשר הם התמזמזו מול הפנים שלי, כאשר אובסיוסה שלו כול התשמת שלו עליה וברור לי שהצעצעוה החדש משמשעת אותו יותר מהשפחה הקבוע, מעידה אלי שהן כבר בסיס יצוק לקשר שלנו, רק זו של הנויות בינינו...או מה שנישאר.
אני לא מוכנה להיות מבפר 2 ...זה מה שהיה נכון בכל בחיים הריגשיים שלי בעבר ובעבר הלא רחוק. עיקר ההבנה שאין לי צריכה להיות פחד יותר מלהחזיק את הזוגיות כאשר אני היחידה והוא לא צריך לחפש שפחה שניה בכול מחיר כי הוא עדיין בשלב הזה של הבגרות הריגשית שלו
עם כול הרצון טוב לשמח את שני הצצדים, זה לא עודב , באיחוד שהדום הזה לא מסוגל להבין בתחושות עמוקות את השחקנים שבזירה
היא מתמסרת אליו כי היא יותר צעירה, יותר מבולבלת. זה נותן לו יותר אחיזה עליה ויותר חשיבות עצמית.
אנחנו לא באותם מישורים רגשיים. הגעתי לסוף היכולת שלי...לא במתכונת הזו בכול אופן
רק מה שנישאר, זו הפרידה הריגשית שכבר החלה היום, ולתת לאדם שאיתי ללכת למרות כול הצער.
כמה שהוא לא ניסה להתחשב, זה לא עבד. כמה שאני ניסיתי להתחשב, לא עבד גם.
יש הרבה מה לכתוב ולהוסיף על הנושא הזה...אני מנחיה שהרבה ניסו קודם.
מוכנה לשמוע עוד אבל אין לי כוח סבל עד כדי כך
לפעמים, אני חושת לעצמי, למה להגיע לקשיים האלה רק כדי לעשות מה שהאחרים חושבים שזה נכון ? למה לי המעמץ הריגשי שהורס וגם בונה לפעמים. החדש הוא דבר רצוף בקשיים רבים במישור הריגשי. צריך להיות מאוד מאוהב אחד בשינ כדי להצליח בכך
הסוס שלי גמר.
הוא עדיין צעיר. מוטב שאעשה את הכול כדי לפרוש עכשיו.
הינו אוהבים - ועדיין עד היום - 3 שנים. אני מרגישה שהדף הפנימי שלי מתחיל להפוך ולבוא לפרק הבאה
לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 10:12